סבטלנה אלכסייביץ'
סבטלנה אלכסנדרובנה אלכסייביץ' (ברוסית: Светлана Александровна Алексиевич; בבלארוסית: Святлана Аляксандраўна Алексіевіч) נולדה ב-31 במאי 1948) היא סופרת ועיתונאית בלארוסית, זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2015.
 | |
| סבטלנה אלכסייביץ', 2013 | |
| לידה | 31 במאי 1948 (בת 76) סטניסלב, ברית המועצות |
|---|---|
| מדינה | בלארוס, ברית המועצות  |
| לאום | בלארוסים |
| עיסוק | סופרת |
| מקום לימודים | Faculty of Journalism of the Belarusian State University |
| שפות היצירה | רוסית |
| סוגה | רומן |
| זרם ספרותי | ספרות ריאליסטית |
| יצירות בולטות | Zinky Boys: Soviet Voices from a Forgotten War, Voices from Chernobyl, War's Unwomanly Face, The Last Witnesses, Second-Hand Time |
| פרסים והוקרה | פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית, פרס מדיסיס, פרס נובל לספרות |
| http://alexievich.info/indexEN.html | |
| חתימה |  |
  | |
חייה
אלכסייביץ' נולדה בעיר סטניסלב במערב אוקראינה לאב בלארוסי ולאם אוקראינית. אביה היה איש צבא ששב למולדתו לאחר שפרש מהכוחות המזוינים, והיא גדלה בבלארוס. ב-1966 החלה לעבוד ככתבת במספר מקומונים, וב-1972 סיימה תואר בעיתונות באוניברסיטת המדינה הבלארוסית במינסק. בין 1976 ל-1984 הועסקה כעורכת ובעלת טור בירחון הספרותי "ניוֹמן". ב-1983 התקבלה לאגודת הסופרים הכל-סובייטית, ומ-1989 היא חברה בסניף פא"ן בבלארוס.
היא המשיכה לקריירה בעיתונאות, ועסקה בראיונות עם עדים לאירועים הדרמטיים ביותר במדינה, כגון מלחמת העולם השנייה, מלחמת אפגניסטן, התפרקות ברית המועצות, ואסון צ'רנוביל. לאחר רדיפה על ידי משטר לוקשנקו, עזבה בשנת 2000 את בלארוס. בעשור הבא של חייה קיבלה מקלט בערים פריז, גטבורג וברלין. בשנת 2013 חזרה אלכסייביץ' למינסק.
עבודתה הספרותית
אלכסייביץ' אינה דוברת בלארוסית, וכתבה את כל יצירותיה בשפה הרוסית.[1] ספריה מתוארים ככרוניקה ספרותית של ההיסטוריה הרגשית של האדם הסובייטי והפוסט-סובייטי. בין יצירותיה הבולטות ביותר שתורגמו מבלארוסית לאנגלית, עדויות ממקור ראשון על מלחמת אפגניסטן, והספר 'קולות מצ'רנוביל' המתאר את קורותיהם של נפגעי אסון צ'רנוביל.
ספרה הראשון, 'פניה הבלתי-נשיות של המלחמה', יצא לאור בשנת 1985, הודפס פעמים רבות ונמכר במעל שני מיליון עותקים. ברומן זה היא מביאה מונולוגים של נשים המגוללות את סיפוריהן על מלחמת העולם השנייה, באופן ריאליסטי וקדורני שלא פורסם עד אז.
ספר נוסף, 'העדים האחרונים', מתאר זיכרונות אישיים וכואבים של ילדים במהלך המלחמה. תיאור המלחמה מבעד לעיני נשים וילדים, פורש לעיני הקורא עולם חדש ומלא של רגשות. בשנת 1993, היא פרסמה את הספר 'תחת לחש המוות', שמספר על המציאות ועל ניסיונות התאבדות עקב נפילת ברית המועצות. בתאוריה היא משקפת את האנשים הרבים שחשו שהם חלק בלתי נפרד מהאידאולוגיה הקומוניסטית, ולא היו מסוגלים לקבל את הסדר החדש ואת הפירוש החדש של ההיסטוריה, המגנה את הקומוניזם של ברית המועצות, בו האמינו.
ספריה של אלכסייביץ' תורגמו לשפות רבות ופורסמו ב-19 מדינות, אם כי רק שניים יצאו בארצה, בהוצאה פרטית בלבד; בתי-הדפוס הממשלתיים לא נתנו במה לעבודתה. היא גם זכתה בכמות גדולה יחסית של פרסים ספרותיים בינלאומיים, ביניהם פרס מדיצ'י (2013) פרס פרידריך (1998) ופרס האגודה הלאומית של מבקרי הספרות האמריקנים (2005).[2] עם זאת, לקוראי השפה העברית הייתה סבטלנה אלכסייביץ' פחות מוכרת, ועד זכייתה בפרס נובל לא תורגמו כתביה לעברית.[3]
בשנת 2023 ספרה זמן מיד שנייה, קצו של האדם האדום יצא לאור בעברית על ידי ספריית הפועלים, תרגמה מרוסית פולינה ברוקמן[4].
פרסים והוקרה
- 1996 - פרס טוכולסקי מטעם פא"ן השוודי
- 1997 - פרס אנדריי סיניאבסקי, רוסיה
- 1998 - פרס יריד הספרים בלייפציג
- 1998 - פרס קרן פרידריך אברט
- 1999 - פרס הרדר
- 2007 - פרס אוקספאם/פא"ן
- 2011 - פרס רישארד קפוצ'ינסקי, פולין
- 2013 - פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית
- 2013 - פרס מדיסיס
- 2014 - חברה במסדר האמנויות והספרות בדרגת קצין.
- 2015 - זוכת פרס נובל לספרות
- 2018 - פרס אנה פוליטקובסקיה
קישורים חיצוניים
- סבטלנה אלכסייביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סבטלנה אלכסייביץ', ברשת החברתית פייסבוק
סבטלנה אלכסייביץ', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סבטלנה אלכסייביץ', ברשת החברתית Goodreads
אתר האינטרנט הרשמי של סבטלנה אלכסייביץ' (ברוסית ובאנגלית)- סבטלנה אלכסייביץ', באתר פרס נובל (באנגלית)
- ירין כץ, מי היא סבטלנה אלכסייביץ', זוכת פרס נובל לספרות 2015?, באתר וואלה, 11 באוקטובר 2015
- יותם שווימר, לקרוא ולשפוט: הספרים של זוכת פרס נובל, באתר ynet, 12 באוקטובר 2015
גילי איזיקוביץ, ליזה רוזובסקי, סבטלנה אלכסייביץ' הסופרת זוכת הנובל משוכנעת שאנחנו חיים בתקופה של חושך ושנאה, באתר הארץ, 7 בפברואר 2016- מריאנה בננסון, כלת פרס נובל לספרות על סערת "גדר חיה": "אני מתייצבת לצד הסופרת", באתר וואלה, 07 בפברואר 2016
- כלת פרס נובל סבטלנה אלכסייביץ' משמשת כ"עדה לעדות שקולן כמעט ואינו נשמע" ומציעה לנו דרך חדשה לגעת באנושיות, באתר "אלכסון", 11 באוקטובר 2017
- ולרי מיכאילובסקי, זוכת פרס נובל הבלארוסית פנתה לסופרים הרוסים: "מדוע אתם שותקים?", באתר ynet, 11 בספטמבר 2020
- אריאל בולשטיין, "שגינו באשליה שהטוטליטריות נעלמת בדרכי שלום", באתר ישראל היום, 10 במרץ 2022
על יצירתה
- עופרה עופר אורן, על ספרה "הניצולים האחרונים, ההיסטוריה המדוברת של ילדים במלחמת העולם השנייה", בבלוג "סופרת ספרים", 10 באוקטובר 2019
- עופרה עופר אורן, על ספרה "הפנים הלא נשיות של המלחמה": מה גבורתה של האימא שהשאירה בבית לבדה את בתה הפעוטה?, בבלוג "סופרת ספרים", 1 בינואר 2020
- עופרה עופר אורן, על ספרה "זמן מיד שנייה (קצו של האדם האדום)", בבלוג "סופרת ספרים", 21 בספטמבר 2023
- רפי צירקין־סדן, זנחו כל תקווה, על "זמן מיד שנייה", פנס מוסף לביקורת ספרות, דצמבר 2023.