נציבין
נְצִיבִין (בטורקית: Nusaybin - נוסאיבין; בסורית: ܨܘܒܐ - צובא; בכורדית: Nisêbîn/نسێبین - נסבין; בערבית: نصيبين; בעבר נקראה ניסיביס) היא עיר בנפת מרדין במחוז דרום-מזרח אנטוליה שבדרום-מזרח טורקיה. העיר שוכנת על הגבול הסורי בצמוד לעיר קמישלי מצידו השני של הגבול. לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסיית העיר מנתה 115,586 בני אדם. בתקופת התנאים הייתה אחד המרכזים היהודיים של בבל ובו ישב רבי יהודה בן בתירא.[2]
 | |
| כנסיית יעקב הקדוש מניסיביס | |
| מדינה |  טורקיה |
|---|---|
| מחוז | דרום-מזרח אנטוליה |
| נפה | מרדין |
| תאריך ייסוד | 852 לפנה"ס (נזכרת לראשונה) |
| שטח | 1,112 קמ"ר |
| גובה | 471 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 115,586[1] (2022) |
| ‑ צפיפות | 103.9 נפש לקמ"ר (2022) |
| קואורדינטות | 37°04′43″N 41°13′05″E / 37.078611°N 41.218056°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| http://www.nusaybin.bel.tr/ | |
היסטוריה
העיר הוזכרה לראשונה בשנת 852 לפנה"ס כמקום מושבו של נציב אשורי. לאחר התקופה הבבלית עברה לשליטת הפרסים. עם חורבנה של האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר מוקדון צורפה לאימפריה הסלאוקית. לאחר התפוררותה הארמנים ניסו להשתלט עליה, אך נהדפו על ידי הרומאים בהנהגת לוקולוס. הרומאים איבדו את העיר זמן קצר לאחר מכן, אך ב-115 הקיסר טראיאנוס השתלט עליה. במרד התפוצות הצבא היהודי השתלט על העיר לזמן קצר, אך עם דיכוי המרד הפסיד אותה ולוסיוס קווייטוס השתלט עליה מחדש. ספטימיוס סוורוס קבע בה את מפקדתו במהלך מסעות כיבושיו במזרח בעשור האחרון של המאה השנייה. באמצע המאה השלישית נכבשה על ידי הפרסים בהנהגת המלך שאפור הראשון. בעקבות הסכם שלום העיר חזרה לשליטת רומא. ב-363 הרומאים נהדפו והפרסים חזרו לשלוט בעיר. בתקופה זו העיר התחילה לשמש כאחד ממרכזי הנצרות ובה נקבע מושב ארכיבישוף.
למרות כמה ניסיונות רומיים לכבוש מחדש את נציבין, העיר לא הוחזרה לשליטת האימפריה הרומית המזרחית לפני שנכבשה ב-639 על ידי הראשידון. תחת השלטון האסלאמי המוקדם, העיר שימשה כמרכז מינהלי מקומי. בשנת 717 היא נפגעה ברעידת אדמה ובשנת 927 פשטו עליה הקרמטים. בשנת 942 כבשוה הביזנטים, עד שהחל שלטון השושלת האחמדית בעיר. לאחר מכן, שלטו בעיר אמירים משושלות מוסלמיות אחרות. במאה ה-11, הותקפה על ידי שבטים טורקיים ואוימה על ידי רוזנות אדסה. אף על פי כן, העיר המשיכה להיות מרכז סחר.
בשנת 1120, היא נכבשה על ידי טורקמנים. אחריהם שושלות הזנגים משבט האוע'וז והאיובים. העיר תוארה כעיר משגשגת מאוד על ידי הגאוגרפים וההיסטוריונים הערבים של התקופה: היו בה מרחצאות מרשימים, חומות, בתים מפוארים, גשר ובית חולים. במחצית השנייה של המאה ה-12 מצא בנימין מטודלה יישוב של 1,000 יהודים בנציבין, ובן-זמנו פתחיה מרגנסבורג סיפר על קהילה גדולה, ובה שלושה בתי כנסת, שניים מהם מיסודו של עזרא הסופר.[3] בשנת 1230 פלשו לעיר המונגולים. בעת פלישות המונגולים התרוששה העיר ועימה הדלדלה הקהילה היהודית.[3] לאחר האימפריה המונגולית שלטו בה אק קויונלו, קארה קויונלו והאימפריה הספווית. בשנת 1515, היא נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית בימי סלים הראשון.
ערב מלחמת העולם הראשונה הייתה בעיר קהילה נוצרית בת 2000 נפשות, יחד עם אוכלוסייה יהודית של 600.[4] טבח בנוצרים התרחש באוגוסט 1915, ולאחר מכן פחתה הקהילה הנוצרית בעיר ל-1200. לאחר המלחמה, כפי שסיכמו צרפת וטורקיה בהסכם לוזאן, גבול טורקיה-סוריה נקבע כקו מסילת הרכבת של בגדאד עד נציבין, ולאחר מכן בנתיב של דרך רומית המובילה אל ג'יזרה.
נציבין הייתה חלק מהמסלול בו עברו יהודים מסוריה בעת עזיבת סוריה לאחר הקמתה של ישראל ב-1948. בהגיעם לטורקיה, לאחר מסלול שעבר דרך חאלב וג'יזרה, לפעמים בסיוע מבריחים בדואים, פנו רובם לישראל.[5] בעיר עצמה הייתה קהילה יהודית גדולה מאז העת העתיקה, שרבים מהם עברו לקמישלי בתחילת המאה ה-20 מסיבות כלכליות. בית כנסת בשכונת שבת צדק בגוש הנחלאות בירושלים מתפלל כיום כמנהג נציבין וקמישלי.
משרד הפנים הטורקי בחן את פירוק מועצת העיר בשנת 2012 לאחר שהחליטה לתלות שלטים בעיר בשפות ערבית, ארמנית, ארמית וקורמנג'י, בנוסף לשפה הטורקית.[6]
במאה ה-21, רוב האוכלוסייה היא מוסלמית סונית. כמו כן, האוכלוסייה היא בעיקר כורדית מבחינה אתנית. לתושבי העיר יש קשרים היסטוריים הדוקים עם אלה של קמישלי השכנה, ונישואים חוצי גבולות הם נוהג נפוץ.[7][8] בעיר יש גם מיעוט ערבי.[9] אוכלוסייה אשורית קטנה מאוד נותרה בעיר; שארית האוכלוסייה האשורית היגרה במהלך שיא הסכסוך בין הכורדים בטורקיה לשלטון הטורקי בשנות ה-90 וכתוצאה מחידוש הסכסוך בשנת 2016, נותרה בעיר רק משפחה אשורית אחת.[10][11]
בנובמבר 2013, ראש עיר פתח בשביתת רעב כדי למחות נגד בניית חומה בין העיר לקמישלי שבסוריה, בעלת הרוב הכורדי. בניית החומה הופסקה כתוצאה ממחאה זו וממחאות אחרות.[12]
ב-13 בנובמבר 2015 ממשלת טורקיה הטילה עוצר בעיר, ושני חברי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, אנשי מפלגת העמים הדמוקרטית הפרו-כורדית (HDP), פתחו בשביתת רעב במחאה. שני אזרחים ועשרה לוחמי PKK נהרגו על ידי כוחות הביטחון בתסיסה שהתפתחה.[13] עד מרץ 2016, אנשי ה-PKK שלטו בכמחצית מהעיר על פי אל-מסדאר ניוז[14] וכוחות ה-YPS[15] שלטו "בהרבה" ממנו, על פי האינדיפנדנט.[16] טורקיה הטילה שמונה עוצרים רצופים במשך מספר חודשים והשתמשה בנשק כבד כדי להביס את החמושים הכורדים, וכתוצאה מכך חלקים גדולים של נציבין הושמדו.[17] 61 אנשי כוחות הביטחון נהרגו עד מאי 2016.[18] עד 9 באפריל, 60,000 תושבי העיר נעקרו מבתיהם, ובכל זאת נותרו בעיר 30,000 אזרחים, כולל בשש השכונות שבהן נמשכו הלחימה.[19] עוצר נקבע בין ה-14 במרץ ל-25 ביולי ברוב העיר.[20][21] עד יוני 2016, היו 600 הרוגים.[22] לאחר שהקרבות הסתיימו בניצחון של הצבא הטורקי, בסוף ספטמבר 2016 החלה ממשלת טורקיה להרוס רבע מבנייני המגורים בעיר. הדבר הפך 30,000 אזרחים לחסרי בית וגרם לפינוי המוני של עשרות אלפי תושבים לעיירות ולכפרים שכנים. למעלה מ-6,000 בתים נהרסו על ידי דחפורים. לאחר השלמת ההריסה במרץ 2017, נבנו למעלה ממאה מגדלי דירות. ממשלת טורקיה הציעה לפצות את בעלי הבתים ב-12% משווי בתיהם שנהרסו אם יסכימו לתנאי העברה מסוימים.[23]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נציבין- נציבין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נציבין (מחוז מרדין, טורקיה), דף שער בספרייה הלאומית
