נסכים (קורבן)
נסכים הם קורבן מנחה מיין וסולת חיטים בלולה בשמן שהוקרבו בבית המקדש לצד קורבן עולה או שלמים. המילה "נסכים" משמשת לעיתים ליין בלבד ולעיתים כשם קיבוצי ליין עם מנחת הסולת והשמן.
מקור המצווה הוא בספר במדבר פרק ט"ו פסוקים א-טו.
נחלקו תנאים[1] האם מצוות הנסכים הבאים עם קורבנות היחיד היא רק בארץ ישראל או שנהגה גם בתקופת המדבר. ר׳ ישמעאל סובר שנוהגת רק בארץ ישראל, ומדייק זאת מפתיחת הפרשיה שנאמר בה "כי תבאו אל ארץ מושבותיכם" משמע שאין חיוב זה נוהג אלא לאחר ביאה לארץ כלומר "לאחר ירושה וישיבה" דהיינו 14 שנות כיבוש הארץ וחלוקתה בימי יהושע בן נון. ור׳ עקיבא חולק וסובר שנהגה גם במדבר שהרי מצאנו לשון "מושבותיכם" גם במצוות בהן נתחייבנו כבר במדבר, כגון שבת. לגבי קורבנות ציבור מוסכם על רוב הראשונים שהנסכים הבאים עמהם נהגו גם במדבר.
מרכיבי הנסכים
הנסכים מורכבים משני חלקים:
- יין: נשפך לספלים שהותקנו לשם כך על גג מזבח העולה וירד בנקב שהיה במזבח (אל השיתין). פעולת השפיכה נקראת "ניסוך היין".
- סולת בלולה בשמן: מוקטרת ונשרפת כליל על גבי אש המזבח. נקראת "מנחת נסכים". הצדוקים סברו כי מנחת הנסכים נאכלת (כמו מנחת סולת), וכאשר ניצחו אותם הפרושים וקבעו כי מנחת הנסכים תוקטר כולה, נקבע על כך יום טוב (כ"ז במרחשון).[2]
בנוסף, בחג הסוכות התקיים גם ניסוך מים. מיקום הנקבים לניסוך היה בפינה המערבית-דרומית של קרן המזבח. המים נשפכו בנקב המערבי והיין בנקב המזרחי.
כמות הנסכים
כמות היין הסולת והשמן משתנה על פי בהמת הקורבן:
| סוג הקורבן | סולת (בעישרון) | בשמן | יין |
|---|---|---|---|
| (הין) | |||
| כבש, עז, רחל | 1 | ¼(כ-1.04 ליטר) | |
| איל | 2 | ⅓ (כ-1.40 ליטר) | |
| פר או עגל | 3 | ½ (כ-2.1 ליטר) | |
| כבש העומר | 2 | ⅓[4] | ¼ |
כבש
רביעית הין יין (שלושה לוגים, ליטר בערך), עשרון סולת (מעט יותר מקילו וחצי), ושמן בכמות זהה לזו של היין:
”וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַ-ה' מִנְחָה, סֹלֶת עִשָּׂרוֹן, בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין, תַּעֲשֶׂה עַל-הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד.” (במדבר, ט"ו, ד'–ה')
איל (כבש בוגר, בן שנה ומעלה)
שליש הין יין (ארבעה לוגים, ליטר ושליש בערך), שני עשרונים סולת (מעט למעלה משלושה ק"ג), ושמן בכמות זהה לזו של היין:
”אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה, סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין, תַּקְרִיב רֵיחַ-נִיחֹחַ לַ-ה'.” (במדבר, ט"ו, ו'–ז')
בקר
חצי הין יין (שישה לוגים, כשני ליטר), שלושה עשרונים סולת (שלוש עשיריות האיפה, כחמישה ק"ג), ושמן בכמות זהה לזו של היין:
”וְהִקְרִיב עַל-בֶּן-הַבָּקָר מִנְחָה, סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין. וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין, אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ לַ-ה'.” (במדבר, ט"ו, ט'–י')
קרבנות עם נסכים מיוחדים
כבש העומר
רביעית הין יין (שלושה לוגים, ליטר בערך), שני עשרונים סולת (מעט למעלה משלושה ק"ג), ושמן שליש הין (ארבעה לוגים, ליטר ושליש בערך).”וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהוָה. וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין.” (ויקרא, כ"ג, י"ב–י"ג)
כבשי המצורע
ביום טהרת המצורע הוא מביא איתו שלושה כבשים עולה חטאת ואשם, ועם כל אחד משלושתם הוא מביא נסכים כמו של כבש רגיל[5] ”וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן.” (ויקרא, י"ד, י')
מקור רכיבי הנסכים
לנסכים נבחרו גידולי האזורים המובחרים ביותר[6]. היה אסור להביא יין מבושל. בבית המקדש היה ממונה מיוחד שתפקידו הוא לקניית הנסכים ובדיקת איכותם[7]. הנוהג המקובל היה שבעל הקרבן רוכש את הנסכים במקדש מהממונה על הנסכים ששמו היה יוחנן בן פינחס[8], אבל אם הביאם מביתו- הרי הם כשרים, וסומכים עליו ששמרם בטהרה[9]. משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק י"א, הלכה א'. גוי המביא קרבן עולה אינו מביא נסכים, אלא גזברות המקדש מספקת אותם עבורו[10].
הקרבנות שלהם מצורפים נסכים
עולת בהמה והשלמים טעונים נסכים, בין אם היה זה קרבן יחיד ובין אם היה זה קרבן ציבור, כגון קרבן התמיד. שאר הקרבנות פרט לעולה ושלמים (חטאת, קורבן אשם, בכור, מעשר בהמה ופסח), וכן עולת העוף, אינם טעונים נסכים. יוצאים מכלל זה חטאת המצורע ואשמו, בהם קבעה התורה תוספת נסכים[5]. הדבר נובע מן העובדה שקרבנות אלו אינם באים על חטא, ולכן יש בהם ביטוי של שמחה[11].
זמן הבאת הנסכים
בדרך כלל נסכי הקרבן מוקרבים יחד עמו. בשעת הקרבת קרבן התמיד הייתה שיירה של כהנים מוליכה את חלקי הקרבן למזבח, וביניהם גם שני כהנים הנושאים את הנסכים[12]. בשעת ניסוך היין של קרבן התמיד היו הלויים שרים שיר של יום, מכיוון שהיין מבטא את השמחה[13]. עם זאת, הבאת הנסכים אפשרית גם בלילה שלאחר הבאת הקרבן, או כעבור מספר ימים[14].
הבאת הנסכים כקרבן בפני עצמו
הגמרא במנחות[15] לומדת מהאמור בסוף פרשיית הנסכים "כל האזרח יעשה ככה את אלה", שניתן להביא את הנסכים הללו לא רק כשהם באים כנסכים לקורבנות עולה ושלמים, אלא גם כקרבנות עצמאיים, כלומר שמותר להביא גם שמן או יין בפני עצמם. אולם חייבים להקפיד על השיעורים שנקבעו כאן, דהיינו כשמביא יין, ניתן להביא רק שלושה, ארבעה או שישה לוגים (רביעית, שלישית, וחצי הין); אך לא אחד, שניים או חמישה לוגים וכמו כן במנחת הנסכים ניתן להביא רק כפי השיעורים המוזכרים כאן.
בבית המקדש השלישי
בנבואת יחזקאל[16] לא מוזכר אודות מצוות ניסוך היין כפי שהוזכר בתורה. לפי פירוש הרמב"ם השיעורים שהוזכרו הם רק בקרבנות המילואים שיהיו בחנכת המזבח בבית השלישי, כשם שבקרבנות המילואים שבתורה הנשיאים הקריבו דברים שלא נוהגים לדורות[17]. ולפי רש"י הקרבנות המתוארים ביחזקאל הם מה שהקריבו בחנוכת הבית שבימי עזרא (פרק ח)[18]. אולם לפי פירושו של אליעזר מבלגנצי, ייתכן כי בבית המקדש השלישי לא יוסך יין בעת הקרבת התמיד בגלל הכשלת העם ביין בעת בית המקדש הראשון. אולם בהקרבת קרבנות השבת, חג וראש חודש כן יוסך היין כדין[19].