נמל התעופה הבין-לאומי דנוור

נמל התעופה הבין-לאומי דנוור
Denver International Airport
	תצלום אוויר של נמל התעופה
נתוני השדה
סוג השדה	ציבורי
תקופת הפעילות	28 בפברואר 1995 – הווה (29 שנים)
על שם	דנוור
מפעיל	עיריית דנוור ומחוז דנוור
בעלים	דנוור
עיר סמוכה	דנוור
קואורדינטות	39°51′42″N 104°40′23″W / 39.861667°N 104.673056°W
גובה מעל פני הים	1,655 מטר (5,431 רגל)
	אתר נמל התעופה
מסלולי טיסה
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; DEN
	תרשים נמל התעופה
מספר הנוסעים	69,286,461 (נכון ל־2022)

נמל התעופה הבין-לאומי דנוור (באנגלית: Denver International Airport) הוא נמל תעופה הממוקם בקרבת העיר דנוור במדינת קולורדו שבארצות הברית. הוא נמל התעופה הגדול בארצות הברית מבחינת שטחו (136 קילומטרים מרובעים), והוא השלישי בגודלו בעולם בשטחו.^[1] אחד ממסלוליו הוא המסלול הארוך ביותר (4,877 מטר) בשימוש ציבורי בארצות הברית.

בשנת 2009 היה נמל התעופה מדורג עשירי בעולם מבחינת מספר הנוסעים שעברו דרכו (50 מיליון), ובמקום הרביעי בעולם מבחינת מספר תנועות המטוסים (606 אלף).

הקמת הנמל

נמל התעופה הוקם על מנת להחליף את נמל התעופה הקודם של דנוור, נמל סטייפלטון, שסבל ממגבלות הפעלה רבות ומחוסר אפשרות להרחבה. הוא ממוקם בפרברים הצפון-מזרחיים של דנוור, כ-40 קילומטר ממרכזה. האתר להקמתו, המרוחק יחסית מן העיר, נבחר על מנת למנוע מטרדי רעש, להשיג שטח מספיק לסלילת מסלולי טיסה ולאפשר עתודת שטח להרחבת הנמל בעתיד לפי צורכי התחבורה.

הקמת הנמל החלה בספטמבר 1989. הוא היה אמור להיפתח באוקטובר 1993, אך בעיות ואירועים שונים (כולל כישלון מערכת הובלת מטען הנוסעים שהותקנה בו (ראו להלן)) הביאו לדחיית הפעלת הנמל עד ל-28 בפברואר 1995. בהקמתו השתתפו 11 אלף עובדים ועלותה הייתה 4.8 מיליארד דולר (כמעט 2 מיליארד יותר מתקציב ההקמה המתוכנן).

מבנה הנמל

בנייני השירות לנוסע בנמל – טרמינל ג'פסן ושלושה בנייני מסופים (A, B, C) – מקובצים כולם במרכז שטחו ובמקביל זה לזה. ששת מסלולי הטיסה (ארבעה בכיוון צפון-דרום, שניים בכיוון מזרח-מערב) פרוסים סביבם במרווח וללא כל הצטלבויות ביניהם. מבנה הנמל מאפשר להוסיף לו בעתיד עד שישה מסלולים נוספים. המסלול הארוך בנמל (16R/34L, ‏4,877 מטר) מאפשר גם למטוסי נוסעים כבדים ועמוסים - כולל האיירבוס A380 - להמריא מן הנמל למרות הגובה הניכר שלו (1,655 מטרים מעל פני הים).

מבנה בנייני השירות לנוסע נקבע בהשראת מבנהו של נמל התעופה של אטלנטה. עם זאת, המרווח בין הבניינים הוא גדול יותר מזה שבאטלנטה (כ-500 מטר בין מסופים A ו-B, כ-450 מטר בין מסוף B ו-C). בשל כך יכולים מטוסים המגיעים לשער או עוזבים אותו לנסוע על המסלולים מבלי שיצטרכו להמתין לסיום תנועתו המקבילה של מטוס בעמדת חניה במסוף שממולם.

בשלושת בנייני המסוף קיימים 136 שערי עלייה למטוס ובהם גשרי עלייה.^[2] הבניינים נבנו במרחק מספיק ממסלולי ההסעה על מנת לאפשר את הארכתם בעתיד (מסוף B הוא כיום ארוך יותר משני המסופים האחרים). לאחר שתמוצה אפשרות ההארכה שלהם ניתן יהיה להקים בנמל עד שני בנייני מסוף נוספים (D ו-E) מצפון לבנייני המסוף הקיימים.

טרמינל ג'פסן, השער היבשתי לנמל, נקרא על שמו של חלוץ הבטיחות בתעופה אלרוי ג'פסן (Elrey Jeppesen). הוא ידוע בשל עיצוב גגו – כיפות לבנות מפיברגלס דק, הנתמכות בתרנים ובמיתרי מתכת, שנועדו לייצג את הפסגות המושלגות של הרי הרוקי הסמוכים לדנוור. משני צידיו נבנו חניונים רחבי ידיים למכוניות. בטרמינל נערך הבידוק לקראת טיסה של נוסעים יוצאים, בטרם יורשו להמשיך אל בנייני המסוף.

המעבר מן הטרמינל נעשה באמצעות גשר להולכי רגל המוביל ממנו למסוף A או באמצעות רכבת הנוסעת בין הטרמינל והמסופים מתחת למפלס המסלולים (בין מסופים B ו-C אין מעבר של הולכי רגל אלא רק של רכבת). גשר הולכי הרגל הוא כה גבוה מעל פני הקרקע עד כי מטוסים הנמצאים בהסעה יכולים לחלוף מתחתיו.

כל הטיסות הבינלאומיות שעל נוסעיהן לעבור בדיקת ביקורת גבולות ומכס בנמל מגיעות למסוף A. שמונה שערים במסוף זה משמשים לצורכי הטיסות הבינלאומיות. מבנה שערים אלו גם יאפשר בעתיד עלייה למטוס בשני מפלסים – אפשרות הדרושה לצורך מתן שירות בנמל למטוסי איירבוס A380.

במהלך בניית הנמל תוכנן להתקין בו מערכת להובלת מטען הנוסעים אשר תהיה משותפת לכל בנייני השירות לנוסע (טרמינל ומסופים). מערכת זו התגלתה ככישלון. היא הייתה נגועה בבעיות קשות שהצריכו חודשים של תיקונים ושינויים, שהעלו את עלות הקמתה במיליון דולר ליום (בנוסף לעלות המקורית של 186 מיליון דולר). היא הביאה לדחיית תחילת הפעלתו של נמל התעופה ב-15 חדשים ובמקומה הותקנו לבסוף מערכות נפרדות לכל אחד מן הבניינים.

ב-2008 הותקנה בנמל מערכת אנרגיה סולארית המכילה 9,200 לוחות ופרוסה על שטח של 30 אלף מטרים מרובעים. היא מייצרת 3.5 מגוואט חשמל בשנה – מחצית תצרוכת החשמל של הרכבות המובילות נוסעים בין בנייני הנמל.

בנין טרמינל נוסף מתוכנן להיבנות מדרום לטרמינל ג'פסן ובסמוך אליו. השלמתו מתוכננת ל-2016. הוא יכיל גם מלון ותחנת רכבת, אשר תחבר את הנמל למרכז העיר דנוור (בנוסף לקווי האוטובוסים המשרתים כיום את הנמל). האדריכל שנבחר לתכנן פרויקט הרחבה זה הוא סנטיאגו קלטראווה.

כאשר יורחבו מתקני הנמל עד למקסימום האפשרי הוא יוכל לשרת 110 מיליון נוסעים בשנה.

הנמל מופעל על ידי עיריית דנוור ומחוז דנוור.

תנועת מטוסים ונוסעים בנמל

נמל התעופה של דנוור היה באופן מסורתי מן היותר עמוסים בארצות הברית עקב מיקומו במרכז שטחה. הנמל הוא בסיס הפעולה המרכזי (Airline hub) השני בגודלו של חברת יונייטד איירליינס (אחרי נמל התעופה אוהייר בשיקגו) וכן של חברות תעופה נוספות. הוא אחד מנמלי המוקד (Focus City) של חברת סאות'ווסט איירליינס.

יעדי הטיסה הפנים-ארציים הפופולריים ביותר מן השדה (2010-2011) היו לוס אנג'לס (981 אלף נוסעים), פיניקס, אריזונה (937 אלף) ולאס וגאס (889 אלף). יעדי הטיסה הבינלאומיים הפופולריים ביותר (2009-2010) היו לונדון (357 אלף נוסעים), קנקון, מקסיקו (218 אלף) וטורונטו (207 אלף).

תנועת נוסעים שנתית בשנים 1996–2015
שנה	נוסעים	שנה	נוסעים	שנה	נוסעים
		2010	51,985,038	2000	38,751,687
		2009	50,167,485	1999	38,034,017
		2008	51,245,334	1998	36,831,400
		2007	49,863,352	1997	34,969,837
		2006	47,326,506	1996	32,296,174
2015	54,014,502	2005	43,387,369
2014	53,472,514	2004	42,275,913
2013	52,556,359	2003	37,505,267
2012	53,156,278	2002	35,652,084
2011	52,849,132	2001	36,092,806