המשחקים העולמיים לנשים

המשחקים העולמיים לנשים התקיימו ארבע פעמים בין 1922 ל-1934. הם הוקמו על ידי אליס מיליאט והתאחדות ספורט הנשים הבינלאומי (FSFI)‏ Fédération Sportive Féminine Internationale, במטרה לתת מענה למיעוט תחרויות לנשים במשחקים האולימפיים וכן למיעוט משתתפות. משחקים אלו היו צעד חשוב לקראת שוויון של נשים במשחקים האולימפיים.

נשים הורשו לקחת חלק במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת פריז (1900), שבה הן התחרו בגולף ובטניס בלבד. באולימפיאדת סנט לואיס (1904) הן התחרו רק בחץ וקשת, באולימפיאדת לונדון (1908) הן התחרו בחץ וקשת, בהחלקה על הקרח ובטניס ובאולימפיאדת סטוקהולם (1912) הן התחרו גם בשחייה.

בשנת 1919 החלו דיונים בין מיליאט, הוועד האולימפי הבינלאומי והתאחדות האתלטיקה הבינלאומית על מנת לכלול תחרויות אתלטיקה לנשים באולימפיאדת פריז (1924). לאחר שקיבלה סירוב נערכו לראשונה תחרויות אתלטיקה לנשים במונטה קרלו במרץ 1921 כאירוע מקדים למשחקי העולם בהשתתפותן של כ-100 אתלטיות מ-4 מדינות (צרפת, איטליה, שווייץ ובריטניה). האירוע כונה בשם "משחקי מונטה קרלו".

ב-31 באוקטובר 1921 הקימה מיליאט את פדרציית הספורט הנשי הבינלאומי במטרה להכניס תחרויות ספורט לנשים באולימפיאדה.

ב-20 באוגוסט 1922 נערכו בפריז משחקי העולם הראשונים. הוועד האולימפי הבינלאומי התנגד לשימוש בשם "המשחקים האולימפיים" ולאחר משא ומתן הוחלט לכלול 10 תחרויות באתלטיקה לנשים באולימפיאדת אמסטרדם (1928) ובתמורה השם שונה ל"משחקי העולם של הנשים". בפועל נערכו רק 5 תחרויות לנשים ורק כניסיון.

בין ה-29 ל-31 במאי 1931 נערכו משחקי אירופה לנשים בפירנצה, איטליה בהשתתפותן של ספורטאיות מ-11 מדינות והם נקראו בשם אולימפיאדת החן (Olympics of Grace).

בשנת 1936 איגוד האתלטיקה הבינלאומי קיבל אחריות על תחריות האתלטיקה לנשים כולל השיאים.

האירוע החמישי שתוכנן להתקיים בשנת 1938 בוטל מאחר שהנשים החלו להשתתף באליפות אירופה השנייה באתלטיקה שנערכה באותה שנה.