משה רון

משה רון נולד בשם משה זינגר בשנת 1945 בפתח תקווה וגדל בתל אביב. בוגר בית הספר התיכון "אליאנס" ברמת אביב. לאחר שרותו בצה"ל למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים למדע המדינה, לימודים רומאניים וספרות אנגלית, לאחר מכן למד ספרות אנגלית באוניברסיטת מדינת ניו-יורק בבופאלו. רון השלים דוקטורט באוניברסיטת ייל, ב-1975 וב-1980 מונה למרצה באוניברסיטה העברית. ב-1985 הפך למרצה בכיר, וב-2005 לפרופסור חבר. ב-2007 יצא לגמלאות.

עבודות התרגום הראשונות של רון התפרסמו בכתב העת 'סימן קריאה'. הוא מתרגם מצרפתית, מאנגלית ומספרדית ומרבה לתרגם ספרות אמריקאית עכשווית. ערך עם חנן חבר את סדרת "הכבשה השחורה" של ספרי סימן קריאה, ועבד כמתרגם וכעורך של הספריה החדשה. בשנת 1999 הוצאי ביחד עם חנן חבר אנטולוגיה של סיפורים קצרים מאת סופרים ישראלים שכללה יצירות של סופרים ערבים כמו ריאד ביידס בתרגום לעברית.

החל משנת 2002 נמנה עם עורכי "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד ומתרגם לסדרה זו^[1].משה רון מגיש את תוכנית ג'אז בשם "שחור וכחול, גאז' ועוד" ברדיו הר הצופים, תחנת הרדיו החינוכית של האוניברסיטה העברית.

בשנת 2015 זכה רון בתואר אביר המסדר האקדמאי מטעם ממשלת צרפת^[2].

• אבדות קלות, הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 2003^[3].
• כלים שבורים: זיכרון, זהות ובריאה ביצירת דוד שחר, הקיבוץ המאוחד, 2004.

• ספרי פול אוסטר (המצאת הבדידות; בארץ הדברים האחרונים; מוזיקת המקרה; לוויתן; עיר הזכוכית)^[4].
• ספרי ריימונד קארבר (עוד סיפורים; סיפורים אחרונים; אף אחד לא אמר שום דבר; על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה; דבר קטן וטוב).
• הקובץ שבעה סיפורי דיוקן (2001), שגם ערך אותו והוסיף לו אחרית דבר והערות^[5].
• ז'אק דרידה, בית המרקחת של אפלטון (לו הוסיף הקדמה וביאורים), הוצאת הקיבוץ המאוחד 2003^[6].
• מתיאס אנאר, האזור (2013)^[7].
• הארי מאתיוס, סיגריות, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2010^[8].
• רוברט בולניו, בלשי הפרא (תורגם בשיתוף עם אדם רון בלומנטל), 2011^[9].
• ז'אק דרידה, על הגרמטולוגיה (1967), הוצאת רסלינג, 2015^[10]
• דונלד ברתלמי, מעוף היונים מן ההיכל, הוצאת דחק, 2023
• שרה מסה, אהבה אחת, הוצאת לוקוס, 2023^[11]

• מספריה של אילנה ברנשטיין, (איים של שקט; עם חנן חבר: שארה כסותה עונתה, 1991, דַיָה הֶנִיג (1992)).
• האנשים הכחולים: סיפורים צפון-אמריקאיים (1997).
• חמישים ישראלים קצרצרים (עם חנן חבר) (1999).
• שבעה סיפורי דיוקן, הספריה החדשה, 2001^[12].
• הסיפור האמריקאי הקלאסי (אנתולוגיה), עם עובד והמפעל לתרגום ספרות מופת, 2012^[13].

• מידע על משה רון בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי משה רון בפרויקט בן-יהודה
• משה רון, באתר האוניברסיטה העברית (באנגלית)
• בועז כהן, ‏"כשהייתי בתיכון חשבתי שספרות היא עניין של בנות", באתר גלובס, 3 באוגוסט 2009
• עמיחי שלו, "בארצות הברית האיכות נדחקה לשוליים", באתר ynet, 16 בספטמבר 2010
• משה רון, זמן הוצאה להורג: בירס בעקבות בורחס, באתר כתב העת אורות
• משה רון, אולי הדבר הנכון הוא לסיים את הפארסה שנקראת "חיים", באתר הארץ, 4 ביולי 2014
• משה רון, הדרכון, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2018
• תומר מרבני, איש. ספר - ראיון עם משה (מוקי) רון, קול קורא, 16 בינואר 2020
• משה רון, דף שער בספרייה הלאומית
• משה רון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה