מרק מסיה

תחילת דרכו של מסיה לא בישרה על כוכב לעתיד לבוא. כנער לא שיחק מסיה באחת מליגות הצעירים הראשיות של קנדה, אלא בקבוצה אלמונית בליגת צעירים משנית.

גם תחילת הקריירה המקצוענית שלו לא הייתה שונה בהרבה. ב-1978, כשהיה בן 17, השיג לו אביו חוזה מקצועני באינדיאנפוליס רייסרס - קבוצה בליגת ה-WHA, ליגה שניסתה להתחרות ב-NHL לאורך שנות ה-70 של המאה ה-20. למעשה, אביו של מסיה השיג לו חוזה ניסיון בעזרת קשרים - הוא ומאמן הרייסרס שיחקו יחד באותה קבוצה בצעירותם. החוזה היה ל-5 משחקי ניסיון תמורת 30000 דולר בלבד. בחמשת המשחקים לא הצליח מסיה לכבוש שער או למסור אסיסט, ולאחריהם עזב את הקבוצה.

לאחר שעזב את אינדיאנפוליס הוחתם מסיה בקבוצת WHA אחרת, סינסינטי סטינגרס, וגם שם גילה יכולת התקפית חלשה והסתפק בשער בודד ב-52 משחקים.

בסיום אותה עונה הפסיקה ה-WHA את פעולתה. קבוצת WHA נוספת, אדמונטון אוילרס, התקבלה ל-NHL כקבוצת התרחבות ובחרה את מסיה בדראפט במקום ה-48 והלא מחמיא, בסיבוב השלישי בלבד.

אדמונטון אוילרס אליה הגיע מסיה סבבה סביב כוכבה ויין גרצקי שהיה בן גילו של מסיה, ושאר הקבוצה חסתה בצילו. בעונה הראשונה, לאחר ששיחק ארבעה משחקים בליגה משנית, הגיע מסיה לסגל האוילרס בצורה קבועה. הוא תרם תרומה התקפית צנועה יחסית של 12 שערים ו-21 אסיסטים, אולם כבר התבלט בשל רוח התחרות הבלתי מתפשרת שלו, כוחו הפיזי הרב ויכולתו כחלוץ לתרום תרומה משמעותית גם למשחק ההגנה של הקבוצה.

לאורך שתי העונות הבאות הכפיל מסיה את תרומתו מדי עונה, כאשר בראשונה כבש 23 שערים ומסר 40 אסיסטים, ובעונה השנייה כבר העלה את מאזן השערים שלו ל-50. בעונה שאחרי כן, 1982/83, כבש 48 שערים, אולם העלה את מאזן האסיסטים שלו ל-58 ועבר לראשונה את גבול 100 הנקודות בעונה. בפלייאוף הוסיף 15 שערים ו-6 אסיסטים. יכולתו סייעה לאוילרס לעלות לראשונה לסדרת הגמר על גביע סטנלי, שם הובסו על ידי ניו יורק איילנדרס, אלופת שלוש העונות הקודמות.

מסיה תרם תרומה גדולה גם בעונת 1983/84 כאשר צבר 101 נקודות בעונה הרגילה (37 שערים ו-64 אסיסטים) והיה חלק משיא התקפי של הקבוצה, 446 שערים בעונה הרגילה, המחזיק מעמד עד היום. בפלייאוף החליף את תפקידו המקורי כחלוץ אגף ועבר לעמדת החלוץ המרכזי, והתגלה כבעל יכולת גבוהה גם בעמדתו החדשה כשכבש 8 שערים ומסר 18 אסיסטים כדי לעזור לקבוצתו לזכות בפעם הראשונה בגביע סטנלי. בכך האפיל אפילו על חברו לקבוצה גרצקי וזכה בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף.

העונה שלאחריה הייתה קשה למסיה במהלך העונה הרגילה. הוא החסיר עשרה משחקים בשל השעיה לאחר פגיעה קשה בשחקן יריב, ותפוקתו ההתקפית בעונה הרגילה ירדה משמעותית. אולם בפלייאוף שוב העלה את רמת משחקו, צבר 25 נקודות ועזר לאוילרס לזכות בגביע סטנלי שני ברציפות.

האוילרס באותה תקופה כבר הייתה קבוצה עמוסה בכוכבים מהשורה הראשונה, כשגרצקי עדיין בראשם, ומסיה שוב נשאר מאחור בעונת 1985/1986 שבה איבדו האוילרס את תואר האליפות. בשתי העונות שלאחר מכן כיכב מסיה בשורות האוילרס, שבר את שיאיו ההתקפיים בעונת 1986/1987 גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף, שבר אותם שוב ב-1987/1988, וזכה בשני גביעי סטנלי נוספים עם הקבוצה. עם זאת, למרות התחרותיות והמנהיגות שהפגין על הקרח, נותר מסיה כמו יתר חבריו בצילו של ויין גרצקי.

בקיץ 1988 רעשה ה-NHL כאשר גרצקי עזב את האוילרס ועבר ללוס אנג'לס קינגס. מסיה, שנותר המנהיג הבלתי מעורער של האוילרס, התמנה לקפטן במקומו של גרצקי.

הספקות בדבר יכולתו של מסיה להנהיג את האוילרס להצלחה בהיעדרו של גרצקי גברו בעונת 1988/1989, כאשר האוילרס נוצחו בפלייאוף על ידי גרצקי והקינגס. אולם עונה לאחר מכן הפגין מסיה את עונתו הטובה ביותר עד אז כשסיים עם שיא אישי של 129 נקודות (שני בטבלת המבקיעים אחרי גרצקי) וזכה לראשונה בגביע הארט כ-MVP של הליגה, עליו הוסיף גם את פרס לסטר פירסון כ-MVP מטעם איגוד השחקנים.

מסיה הוביל את הקבוצה גם בפלייאוף, סגר מעגל כאשר האוילרס ניצחו בסיבוב השני את גרצקי והקינגס, ובגמר החטיבה המערבית רשם את אחד ממשחקיו הגדולים בקריירה. במשחק הרביעי בסדרה מול שיקגו בלאקהוקס, כאשר האוילרס בפיגור 2:1 בסדרה, כבש מסיה שני שערים ומסר שני אסיסטים כדי לסייע לקבוצתו לנצח בשיקגו ולהשוות את הסדרה, בדרך לניצחון ועלייה נוספת לסדרת גמר גביע סטנלי. בגמר הוביל מסיה את האוילרס לניצחון על בוסטון ברואינס וזכייה חמישית בגביע בתוך שבע עונות, והוכיח שיצא סופית מצילו הגדול של גרצקי.

עונת 1990/1991 הייתה בינונית עבור מסיה, שהחסיר משחקים רבים וירד מאוד בתפוקתו ההתקפית. האוילרס, ששקעו בבעיות כלכליות ונאלצו לוותר על השחקנים שהובילו אותם להצלחות לאורך שנות ה-80, נאלצו לוותר בסיום העונה גם על מסיה, והוא הועבר לניו יורק ריינג'רס.

כבר בעונת 1991/92, הראשונה שלו בריינג'רס, התגלה מסיה כמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה כשזכה בפעם השנייה בגביע הארט ובפרס לסטר פירסון, והוביל את הריינג'רס למאזן הטוב ביותר בליגה בעונה הרגילה. בפלייאוף הודחו הריינג'רס במפתיע בסיבוב השני.

לאחר שבעונת 1992/93 החמיצו הריינג'רס את הפלייאוף - הפעם הראשונה שקבוצה עם מסיה בהרכבה החמיצה את הפלייאוף - הפגין מסיה יכולת פושרת במהלך עונת 1993/94 שהייתה עונה קבוצתית מצוינת לריינג'רס. בפלייאוף היה מסיה במיטבו, כאשר שלושער שלו במשחק השישי של גמר החטיבה המזרחית מול ניו ג'רזי דווילס הציל את הריינג'רס מהדחה וכפה משחק שביעי בסדרה, אותו ניצחו הריינג'רס ועלו לסדרת הגמר. מסיה כבש את שער הניצחון במשחק השביעי והמכריע של סדרת הגמר מול ונקובר קנאקס, והוביל את הריינג'רס לגביע סטנלי היסטורי לאחר בצורת של 54 שנים. תמונתו של מסיה שקיבל כקפטן את גביע סטנלי כשהוא שמח ומתרגש כילד הפכה לאחת התמונות המכוננות בתולדות המועדון הוותיק. מסיה הפך לספורטאי הראשון (ועדיין היחיד) בכל ארבע הליגות המקצועניות הראשיות בצפון אמריקה המוביל כקפטן שתי קבוצות שונות לאליפות.

המשך תקופתו של מסיה בריינג'רס הייתה מוצלחת מבחינה אישית, אולם הריינג'רס לא הצליחו לשחזר את הצלחתם. בעונת 1996/97 הגיע לקבוצה ויין גרצקי, והתאחד עם מסיה בפעם הראשונה מאז ימיהם המשותפים באדמונטון. אולם האיחוד המחודש בין השניים לא האריך ימים, ולאחר שהכוכבים המבוגרים הובילו את הריינג'רס עד גמר החטיבה המזרחית באותה עונה בחרו הריינג'רס לוותר על מסיה, שחוזהו הסתיים בסוף העונה. כפי שהתברר לאחר מכן, זו הייתה הופעת הפלייאוף האחרונה של שניהם.

תחנתו הבאה של מסיה הייתה ונקובר קנאקס, אולם שלוש העונות בוונקובר היו כישלון מכל הבחינות. אוהדי הקבוצה התקוממו כנגד דרישותיו של הכוכב הוותיק שהיה כבר בן 36, שקיבל מיד את תפקיד קפטן הקבוצה, בעוד הקפטן הקודם טרבור לינדן שהיה פופולרי מאוד בקרב האוהדים הועבר מהקבוצה זמן קצר לאחר מכן. גם דרישתו של מסיה לשמור על מספר החולצה שלו, 11, התקבלה בכעס אצל האוהדים. החולצה מספר 11 לא הוצאה לגמלאות באופן רשמי בקבוצה, אך הוצאה לגמלאות דה פקטו - זה היה מספרו של ויין מאקי, כוכב הקבוצה במחצית הראשונה של שנות ה-70, שמת מסרטן ב-1974 בשיא הקריירה שלו בגיל 29 בלבד, ואף שחקן בקבוצה לא שיחק עם המספר 11 מאז.

גם מבחינה מקצועית הייתה התקופה בקנאקס כישלון. בעונת 1997/98, הראשונה שלו בקבוצה, ירדה תפוקתו ל-60 נקודות - הנמוכה ביותר מאז עונתו הראשונה ב-NHL. בשתי העונות הבאות סבל מפציעות ותרם עוד פחות. הקבוצה לא עלתה לפלייאוף בשלוש שנותיו של מסיה, וכשהסתיים חוזהו בסוף עונת1999/2000 כלל לא ניסתה הקבוצה לחדש אותו.

מוונקובר, בה לא התקבל באהדה, חזר מסיה לניו יורק ריינג'רס שם נחשב לאליל האוהדים אחרי הזכייה בגביע סטנלי ב-1994. עם זאת, מסיה היה הרבה מעבר לשיאו. לאחר עונה סבירה ב-2000/01, בה שיפר את תפוקתו לעומת ימיו בוונקובר, נפצע מסיה בזרועו והחמיץ מחצית מעונת 2001/02. כששב מהפציעה ירדה יכולתו בצורה ניכרת לעין. עונת 2003/04 הייתה העונה הפעילה האחרונה שלו.

מסיה שיחק בנבחרת קנדה בשלוש המהדורות האחרונות של גביע קנדה (1984, 1987 ו-1991 - בשלושתן זכה עם קנדה בגביע) ובמהדורה הראשונה של המפעל שהחליף אותו, גביע העולם בהוקי קרח ב-1996, בה נוצחה קנדה בגמר על ידי נבחרת ארצות הברית.כמו כן השתתף מסיה פעם אחת באליפות העולם של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) ב-1989, ונוצח עם קנדה במשחק הגמר על ידי נבחרת ברית המועצות.

למעשה תכנן מסיה לשחק גם בעונת 2004/05, אולם העונה התבטלה בשל סכסוך עבודה בין ה-NHL ושחקניה. ב-12 בספטמבר 2005 הודיע מסיה רשמית על פרישתו מפעילות. הוא פרש כשהוא מחזיק בשיא ה-NHL למשחקים בקריירה - 1992 משחקי עונה רגילה ופלייאוף, שיא בו הוא מחזיק עד היום. מתוך 1992 המשחקים, 1756 היו משחקי עונה רגילה - חסרו לו 11 משחקים בלבד כדי להשוות את שיאו של גורדי האו למשחקים בקריירה בעונה הרגילה. מסיה סיים את הקריירה הפעילה שלו במקום השני בטבלת המבקיעים בכל הזמנים עם 1887 נקודות, כאשר רק ויין גרצקי מקדים אותו (נכון ל-2022 מדורג שלישי, אחרי גרצקי ויארומיר יאגר).

ב-2006 החלה ה-NHL לחלק פרס למנהיגות הנושא את שמו של מסיה, כאות הוקרה על יכולת המנהיגות שהפגין במהלך קריירת ה-NHL הארוכה שלו. את הזוכה בפרס, שהחל כפרס חודשי והפך לשנתי, בוחר מסיה עצמו. מאוחר יותר באותה שנה הוצאה חולצתו, מספר 11, לגמלאות, הן על ידי אדמונטון אוילרס והן על ידי ניו יורק ריינג'רס.

ב-2007 התקבל מסיה להיכל התהילה של ההוקי קרח.

בעיירה הקנדית סיינט אלברט (פרוור של אדמונטון), שם שיחק מסיה בליגת צעירים משנית כנער אלמוני, יש זירת קרח על שמו. גם חלק משביל הטיולים המוביל מהעיירה לאדמונטון נקרא על שמו.

ב-2010 אימן מסיה את נבחרת קנדה בשני טורנירים באירופה.

• גביע סטנלי - 6 פעמים (פעמיים כקפטן). 5 פעמים עם אדמונטון אוילרס (אחת מהן כקפטן) ופעם אחת (כקפטן) עם ניו יורק ריינג'רס.
• גביע הארט - 1990, 1992
• פרס לסטר פירסון - 1990, 1992
• גביע קון סמיית' - 1984
• שיא NHL למשחקים בקריירה - 1992 משחקי עונה רגילה ופלייאוף

מקרא: מש - משחקים; שע - שערים; אס - אסיסטים; נק - נקודות; ד"ע - דקות עונש (על הרחקות בשל עבירות).

שנה	קבוצה	טורניר	מיקום	מש	שע	אס	נק	ד"ע
1984	קנדה	גביע קנדה		8	2	4	6	8
1987	קנדה	גביע קנדה		9	1	6	7	6
1989	קנדה	אליפות העולם		6	3	3	6	8
1991	קנדה	גביע קנדה		8	2	6	8	10
1996	קנדה	גביע העולם		7	1	4	5	12
סה"כ				38	9	23	32	44