מקפצה

קרש קפיצה ממוקם בדרך כלל באחד משני גבהים אלו: 1.0 או 3.0 מטרים (3 רגל 3 אינץ' או 9 רגל 10 אינץ') מעל פני המים.

לפני שנת 1960, מקפצות, לרוב מעץ, היו בגובה של 3 מטרים (9.8 רגל), או 6 מטרים (20 רגל) מעל המים. ציורו של האמן האמריקאי נורמן רוקוול בשם "Boy on High Dive" מציג קרש קפיצה מעץ טיפוסי של תחילת המאה ה-20 בגובה של 7 מ'.

לאחר תקרית בוושינגטון ב-1993, מרבית בוני הבריכות בארצות הברית אינם ששים להצטייד בבריכת שחייה עם מקפצות לצלילה ולכן בריכות צלילה ביתיות הרבה פחות נפוצות בימינו. באירוע, נער בן ארבע עשרה בשם שון מנלי צלל בבריכת שחייה פרטית, ראשו פגע שבתחתית הבריכה והוא נפצע קשה והפך למשותק. עורכי הדין של המשפחה, יאן אריק פיטרסון ופרד זדר, תבעו בהצלחה את יצרן המקפצה, את בונה הבריכה ואת מכון הספא והבריכה הלאומי של ארצות הברית (NSPI) על כך שהבריכה לא הייתה מספיק עמוקה.^{[2] [3]} התקן של ה-NSPI חייב עומק מינימלי של 7 רגל 6 אינץ' (2.29 מטרים) מה שלא קרה במקרה זה. אולם בתי המשפט קבעו כי הבריכה "הייתה קרובה מספיק" לסטנדרטים בכדי להטיל את האחריות על ה-NSPI. התביעה בהיקף של מיליוני דולרים נפתרה בסופו של דבר בשנת 2001 תמורת 6.6 דולר מיליון דולר (8 דולר) מיליון לאחר הוספת ריבית) לטובת התובע.^[4] ה-NSPI אחראי לאחריות והיה מותח כלכלית על ידי המקרה. היא הגישה פעמיים בקשה להגנה על פשיטת רגל בפרק 11 ונערכה בהצלחה מחדש לאיגוד תעשיית בריכות שחייה חדש.^[2]

• טרמפולינה (התעמלות)