מצודת אלמות

מצודת אַלַמוּת, (בפרסית: قلعه الموت, מילולית: "קן העיט") היא מצודה עתיקה בהרי אלבורז מדרום לים הכספי. היא שוכנת בקרבת הכפר גזור חאן שבמחוז קזוין באיראן, כ-100 קילומטר מטהראן. המצודה מפורסמת כמקום משכנם של החשישיון, כת המרצחים השיעית, שפעלה משלהי המאה ה-11 ועד חיסולה בידי המונגולים במחצית המאה ה-13.

החשישיון יוצאים לדרכם מאלמות, איור פרסי מהמאה ה-15

תולדותיו

מצודת אלמות בנוי על פסגת הר אלוה אמות בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים. המצודה הוקמה לראשונה בשנת 840 והגישה אליה הייתה אפשרית רק בשביל הררי צר ומתפתל מסביב למצוק שעליו היא הייתה בנויה. מדרונות ההר מכוסים באבני מפולות חלקלקות, ואינם מאפשרים גישה אל החומות, ובכך הופכים את המקום לקשה מאוד לכיבוש. המצודה קיבלה את מימיה מנקבה ותעלה שנחפרו עמוק לתוך ההר ועד למפלס מי התהום. למצודה הייתה צורה מוארכת - אורכה היה למעלה מ-400 מטרים ורוחבו המקסימלי לא עלה על 30 מ'.

בשנת 1090 נכבשה המצודה בידי חסן-י סבאח, מייסד כת החשישיון שהשתייכה לפלג הניזארי של השיעה האיסמאעילית. מצודת אלמות התפרסמה בגניה ובספריות הרבות שהיו בה, למרות שטחה הקטן. בקרבת המצודה היו ממוקמים כ-23 מצודות אחרות.

מצודת אלמות שימשה כמרכז פעילותה של הזרם הניזארי, עד לנפילתה בידי הולאגו חאן המונגולי, ב-15 בדצמבר 1256, כחלק מהפלישה המונגולית מפרס אל המזרח התיכון. המצודה עצמה לא נכבשה, אלא הוסגרה בידי מנהיג הכת רֻכן א-דין ח'וסרו בתקווה שהמונגולים יחוסו על חייו. תקווה זו הייתה תקוות שווא בלבד.

בשנת 2004, רעידת אדמה עזה פגעה קשות בחומותיו המתפוררות של המצודה.

ראשי מסדר החשישיון שמשלו באלמות

חסן-י סבאח (1090-1124)
בורזוג אֻמיד (1124-1138)
מוחמד הראשון מאלמות (1138-1162)

חסן אל-ת'אני אבן אל-קאהר - ד'כרת אל-אסלאם (ער') האימאם הראשון שהכריז על עצמו במצודת אלמות (حسن على ذكره السلام; 1166-1164) היה האמאם ה-23 של הזרם הניזארי
נור אל-דין מוחמד אל-ת'אני (ער') בנו של חסן השני (نورالدین محمد; 1210-1166), היה האמאם ה-24 של הזרם הניזארי
ג'לאל אל-דין חסן אל-ת'אלת' (ער') בנו של מוחמד השני (נפטר ב-1221), היה האמאם ה-25 של הזרם הניזארי. (جلال الدین حسن; 1210-1221).
עלא אל-דין מוחמד אל-ת'אלת' (ער') בנו של חסן השלישי (נפטר ב-1255), היה האמאם ה-26 של הזרם הניזארי. (علاءالدین محمد; 1221-1255).
רוּכְּן אל-דין ח'ורשאה (ער') בנו של מוחמד השלישי, נכנע להולאגו ח'אן (המונגולי) בשנת 1256 ונהרג במהלך שובו מקובלאי ח'אן. היה האמאם ה-27 של הזרם הניזארי (ركن الدين الحسن بن محمد خورشاه; 1255-1257).