מסגיד
מֶסְגיד (בגעז: መሰጊድ) הוא שמו של בית הכנסת בביתא ישראל.
שם
המילה "מסגיד" מגיעה מהמילה סגידה (געז: ሰገደ/ሰማደ, סגדה)[1] ושימשה גם את יהודי יב כשם לבית הכנסת.[2] במסגד בעיירה תנעם שבמזרח מחוז צנעא בתימן, בו התקיימה קהילה יהודית מימי חורבן בית המקדש הראשון,[3][4] נמצא עמוד בשימוש משני עליו חרוטה הכתובת ״אמן, אמן, וזה הבית יהיה מסגיד״ באותיות בשפה השבאית המאוחרת.[5] החוקרים וולטר מולר ווולף לסלאו הסיקו מכאן כי המילה מסגיד, הנגזרת מהשורש סגד שפירושו קידה בשפה הארמית, חדרה לשפת הגעז במשמעות בית תפילה מן השפה השבאית, ולא ישירות מהשפה הארמית - ולא בעקיפין מהמילה מסגד בשפה הערבית, שהושפעה אף היא מהשבאית.[6][7] שמות נוספים למסגיד הם צְלותָ בֵּת ("בית התפילה"), מֶקְדָס בֵּת ("בית קדוש") ומסכיתא.
מבנה
המסגיד ממוקם במקום הגבוה ביותר ביישוב. המסגיד נבנה לרוב כגודג'ו, מבנה בוץ אתיופי מסורתי, ולא היה שונה מבתי המגורים. ביישובים חשובים וגדולים היה בנוי מאבנים. בתי הכנסת הקטנים היו לרוב בעלי עזרה אחת, כך שקהל המתפללים היה מתכנס מחוצה לו. הכניסה למסגיד מוקמה תמיד בצד המזרחי.[8]
- המזבח (1) בו מקריבים קורבנות, בנוי מאבנים, ונחשב כמקום קדוש שאין נוגעים בו.[8]
- מתחם קודש הקודשים (2). המקום אליו רשאיים להיכנס רק הכהנים.
- שולחן - תיבה (מכונה "תבות") עליו מונחת האורית (3)
- מקומם של מי הזיה ואפר פרה אדומה (4)
- מקום לבגדי הכהונה ושאר אביזרי הפולחן (5)
- המקום בו נשמרים הספרים (6)
- חלונות סביב מתחם קודש הקודשים (*)
- המתפללים
- גברים (7)
- אנשי הדת (8)
- נשים וילדים (9)
לקריאה נוספת
- אהרון זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק וראובן מס, תשל"ג-1973.
- Johann Martin Flad, The Falashas (Jews) of Abyssinia, 1869
- Kay Kaufman Shelemay, Music, Ritual, and Falasha History, African Studies Center, Michigan State University, 1986, ISBN 9780870132742
קישורים חיצוניים
- ורד לי, חוזרים לבית הכנסת, באתר הארץ, 27 באפריל 2010