ממלכת אטרוריה

במאי 1796 פלשו כוחות צרפתיים לדוכסות פארמה, אולם על אף שנאתה העזה של מריה אמליה, ארכידוכסית אוסטריה לצרפת, בעקבות הוצאת אחותה מארי אנטואנט להורג, הכריז בעלה פרדיננדו, דוכס פארמה על נייטרליות. אולם הנייטרליות לא כובדה על ידי הצרפתים, וכוחות צרפתיים כבשו את הדוכסות. במסגרת חוזה ארנחואס (1801) בין בית בורבון לנפוליאון, הועברה השליטה על הדוכסות לשלטון צרפתי ישיר וספרד ויתרה על לואיזיאנה, בתמורה להעברת הדוכסות הגדולה של טוסקנה לידי בית בורבון תחת שליטת בנם לודוביקו, שהוכתר למלך אטרוריה, בעוד פרדיננד השלישי, הדוכס הגדול של טוסקנה קיבל את שטחי נסיכות הבוחר מזלצבורג.

השם אטרוריה הוא שמו הקדום של חבל ארץ במרכז איטליה.

בשנת 1802 נסעו לודוביקו ואשתו לספרד, להשתתף בחתונה הכפולה של פרננדו, נסיך אסטוריאס עם מריה כריסטינה, נסיכת נאפולי וסיציליה, ומריה איזבלה מספרד עם פרנצ'סקו, דוכס קלבריה. בחזרתם מספרד החמירה מחלת האפילפסיה של לודוביקו, וב-27 במאי 1803 הוא מת בפירנצה בגיל 30. לאחר מותו עלה לשלטון במקומו בנו לודוביקו השני, מלך אטרוריה, תוך שאשתו מריה לואיסה, דוכסית לוקה שולטת כעוצרת בשמו.

ב-23 בנובמבר 1807 פורקה ממלכת אטרוריה על ידי הצרפתים בהסכמת ספרד, ונפוליאון העניק לאחותו אליזה בונפרטה את התואר "הדוכסית הגדולה של טוסקנה". למלך המודח הובטח לקבל ממלכה חדשה בצפון פורטוגל, אך הדבר לא התבצע. ב-1814, עם נפילת נפוליאון, סופחה טוסקנה מחדש לבית הבסבורג.

• לודוביקו הראשון, מלך אטרוריה (1801–1803)
• לודוביקו השני, מלך אטרוריה (1803–1807)