מכונית קומפקטית

מכונית קומפקטית (באנגלית: Compact car) בצפון אמריקה, או מכונית משפחתית קטנה בבריטניה, היא סיווג של דגמי מכוניות גדולות יותר מאשר מכונית סוב קומפקט (אנ') אבל קטנה יותר מאשר מכונית בגודל בינוני (אנ')^[1]

הגדרות מידות ל"מכונית קומפקטית"

גודל הרכב הקומפקטי הנוכחי, כפי שהוגדר על ידי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA), עבור ארצות הברית ובמודלים בינלאומיים בהתאמה, הוא כ-4,100 מ"מ (161 אינץ') ו-4,450 מ"מ (175 אינץ') עבור hatchbacks, או 4,400 מ"מ (173 אינץ') ו-4,750 מ"מ (187 אינץ') ארוך עבור דגמי קבריולה, מכונית סלון וסטיישן.

לכלי רכב המבוססים על מכוניות משפחתיות קטנות (הנקראות לעיתים קרובות מיניוואנים קומפקטיים ורכבי שטח קטנים), יש גודל דומה, החל מ-4,200 מ"מ (165 אינץ') ועד ל-4,500 מ"מ (177 אינץ') בארצות הברית, ומ - 4,400 מ"מ ( 173 אינץ') ל-4,700 מ"מ (185 אינץ') במודלים בינלאומיים.

ביפן, כל רכב שאורכו שמעל 3,400 מ"מ (133.9 אינץ'), רוחבו 1,480 מ"מ (58.3 אינץ'), גובהו 2,000 מ"מ (78.7 אינץ ') עם מנוע מעל 660 סמ"ק אבל אורכו פחות מ-4,700 מ"מ, רוחבו 1,700 מ"מ (66.9 אינץ'), גובהו 2,000 מ"מ (78.7 אינץ') עם מנוע מתחת 2000 סמ"ק מוגדר כרכב קומפקטי.

תקני המדדים הם מוחלטים, הווה אומר, ששיקול מיוחד לא נעשה עבור: SUV, מיניוואן, רכבי שטח גדולים, סטיישן, והצ'בק.

השוק האמריקאי

,^[2],^[3]^[4]

מכונית קומפקטית היא מונח צפון אמריקאי ברובו המציין מכונית קטנה יותר מאשר מכונית בגודל בינוני, אבל גדול יותר מאשר מכונית סוב קומפקט.

למכוניות קומפקטיות בדרך כלל יש בסיס גלגלים בין 100 אינץ' (2,540 מ"מ) ו-109 אינץ' (2,769 מ"מ).

הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA) מגדירה מכונית קומפקטית כמדידה בין 2.8 מטר מעוקב (2.8 מ') ל-3.1 מטר מעוקב של קיבולת משולבת של נוסעים ומטען. גודל כלי רכב מוגדר בארצות הברית על ידי חוקי הסביבה בקוד של התקנות הפדרליים (Title 40—Protection of Environment, Section 600.315-82 Classes )^[5]

שיעורי רכב נוסעים מוגדרים על סמך אינדקס נפח פנימי או קיבולת ישיבה, למעט כלי רכב המסווגים כרכב מיוחד, כגון אלה עם שתי עמדות ישיבה בלבד.

בארצות הברית, קטע רכב קומפקטי כיום מחזיקה נתח של 16% מהשוק. קטע זה נשלט על ידי מודלים של רכבים מיובאים.

בשנת 1952, מנהל מחלקת פורד, רוברט מקנמארה, פתח את יחידת מחקר השוק, אשר קיבלה את המשימה לגלות מדוע מכוניות קטנות יותר הופכות פופולריות. בשנת 1954, 64,500 יחידות של מכוניות קטנות, מעל 5 מיליון מכוניות שנמכרו בארצות הברית היו יבוא או מכוניות אמריקאיות קטנות.

יצרנית הרכב פורד לבדה מכרה מעל 1.4 מיליון מכוניות גדולות. עם זאת, 5 אחוזים מהאמריקאים שנשאלו אמרו שהם ישקלו מכונית קטנה. השוק הפוטנציאלי הסתכם ב-275 אלף מכוניות קטנות.

המעמד הקומפקטי המודרני הורחב מאוד בין השנים 1958 ו-1960, כאשר סטודיבייקר לארק, שברולט קורווייר, פורד פלקון, פלימות' ואליאנט הובאו לשוק. מודלים אלה גם הולידו טנדרים קומפקטיים אשר היו בגודל דומה של "פולקסווגן סוג 2 מיקרובוס".

בתוך שנים ספורות לאחר מכן, הקומפקטים יצרו מעמד חדש שנקרא "מכונית פוני", שנקראה על שמו של פורד מוסטנג, שנבנה על שלדת הפורד פלקון. באותו זמן, היה הבדל מובהק בגודל בין מודלים קומפקטי בגודל מלא, והגדרה מוקדמת של הקומפקט היה רכב עם אורך כולל של פחות מ-200 אינץ' (5,080 מ"מ), הרבה יותר גדול מאשר עיצובים אירופיים.

"מדד נפח פנימי" לסוגי מכוניות בארצות הברית (נמדד במטר מעוקב)

מכונית מיניקומפקט - נפח פנימי של הרכב < 2.40 מטר מעוקב
מכונית סובקומפקט - נפח פנימי של הרכב בין 2.41 מטר מעוקב ל-2.83 מטר מעוקב
מכונית קומפקטית - נפח פנימי של הרכב בין 2.83 מטר מעוקב ל-3.11 מטר מעוקב
מכונית בינונית - נפח פנימי של הרכב בין 3.11 מטר מעוקב ל-3.40 מטר מעוקב
מכונית גדולה ("Full-size car" (אנ')) - נפח פנימי של הרכב ≥ 3.40 מטר מעוקב
סטיישן קטן - נפח פנימי של הרכב הרכב < 3.70 מטר מעוקב
סטיישן ביניים - נפח פנימי של הרכב הרכב בין 3.70 מטר מעוקב ל-4.50 מטר מעוקב
סטיישן גדול - נפח פנימי של הרכב - 4.50 מטר מעוקב

השוק האירופי

,^[6]^[7]

בשנת 2011 היה מספר המכוניות הקומפקטיות השני באירופה לאחר ה-subcompact, עם כ-3 מיליון יחידות שנמכרו בשנה זו.

השוק היפני

^[8]

בשנת 1955, המשרד היפני של הסחר הבינלאומי והתעשייה קבע יעד לכל היצרנים היפנים באותו זמן כדי ליצור מה שנקרא את ה"מכונית הלאומית".

הקונספט קבע כי הרכב יוכל לשמור על מהירות מקסימלית מעל 100 קמ"ש (62 מייל לשעה), שוקל מתחת ל-400 ק"ג (צריכת דלק כ-30 ק"מ ל-1ליטר במהירות ממוצעת של 60 קמ"ש על כביש אספלט, ולא דורש תחזוקה או שירות משמעותי לפחות 100,000 ק"מ.

כך הקימו ביפו את ה"מכונית קומפקטית" שנודעה בשם "המכונית הקלה" או את ה"מכונית קיי". על פי התקנות היפאניות, קבוצה זו מוגדרת ככלי רכב באורך של פחות מ-4.7 מטר עם מנועים מתחת 2,000 סמ"ק. מידות פנים ומרחב מטען זמין לא נלקחו בחשבון.

זאת קבוצת הדגם הפופולרית ביותר ביפן בשל הטבות המס שנקבעו על ידי תקנות ממשלת יפן (חוק הרכב של ממשלת יפן של 1951)^[9]