מירב גרי

מירב גרי נולדה בירושלים ב-11 בספטמבר 1952, בתם של העיתונאי רוברט גרי ואשת התיאטרון פנינה גרי.

היא למדה תיאטרון שנה בסטודיו למשחק ניסן נתיב, אחר כך למדה תיאטרון אצל נולה צ'לטון, ובגיל 21 נסעה ללונדון ללמוד בית הספר "East 15". עם סיום לימודיה לאחר שלוש שנים, שיחקה במחזה "דרקאולה" בתיאטרון "רויאל קורט"^[1]. בשנת 1978 חזרה לישראל והחלה לשחק ב"הבימה".

גרי הופיעה במחזות רבים בתיאטראות בישראל. בתיאטרון באר שבע שיחקה במחזות "כולם היו בני", "הוא הלך בשדות", "אנה פרנק", "איך למדתי לרקוד", "גשם שוטף", "אקווס", "חלום אחר", רישיון לחיות", "יש לי כנרת", "ילד משלי"^[2], "הימים הכי טובים"^[3], "אחרון ימיה" ו"הקיץ האחרון"^[4].

בתיאטרון הקאמרי שיחקה ב"תמונות מחייה של אשה"^[5], "מקום אחר" ו"איש עם קשרים"^[6]; בהבימה שיחקה ב"דייר משנה"^[7], ב"ידיים מזוהמות"^[8], "כמו צפור בודד על גג"^[9], "האוריסטיאה"^[10], "תשוקה"^[11], ו"מירל'ה אפרת"; ובתיאטרון בית ליסין ב"סיפור אהבה בשלושה פרקים"^[12], "חצוצרה בואדי", "ילדה של כולם"^[13], "סיבת המוות" "מי מפחד מעמוס חפר" ו"אלטלנה"^[14]. בתיאטרון לילדים ולנוער שיחקה בהצגה "שרה גיבורת ניל"י".

בשנת 2004 עלה מחזה שכתבה, "חוזרים", בפסטיבל "פותחים מסך" בבית ליסין^[15].

גרי הופיעה בקולנוע בתפקידי משנה בסרטים, "מסג'יסט הצמרת" (1981), "שם נרדף" (1989), "שבעה", שחור" (1994) ו"חלום אחר" (2001)^[16]. בטלוויזיה הופיעה במיני סדרה האמריקאית "איראן" (1990)^[17] ובסדרת הנעורים "עניין של זמן" (1994).

גרי הוכשרה כמלווה רוחנית בעמותת "ברוח" בבית החולים שערי צדק בירושלים, ומאז היא עובדת כ"מלווה רוחנית" בבית החולים השיקומי במחלקות נוירולוגית, אורתופדית ובהוספיס בבית החולים תל השומר, ובבית האבות הבולגרי בראשון לציון^[18].

גרי נשואה לבמאי ואיש הטלוויזיה אבי כהן ואם לשני ילדים: המוזיקאי מיכאל כהן מצמד ההיפהופ "כהן@מושון"^[19], ויעל.

מדיה וקבצים בנושא מירב גרי בוויקישיתוף

• מירב גרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• מירב גרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מירב גרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• מירב גרי, בארכיון הבימה
• מירב גרי, באתר "הבמה"
• מירב גרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• רותם שטרקמן, רוני לינדר-גנץ, מירב גרי מלווה אנשים לפני מותם. ולסיפורים שלה אי אפשר להישאר אדישים, באתר TheMarker‏, 10 בפברואר 2017