מה שמותר ליופיטר אסור לשור
מה שמותר ליופיטר אסור לשור (בלטינית: Quod licet Iovi, non licet bovi) הוא תרגום עברי[1] של פתגם לטיני, האומר כי יש סטנדרט כפול באשר לחוקים ומעשים: מה שמותר לאדם או קבוצה אחת, בדרך כלל החזקה, אסור לאחרים. פעמים רבות מתייחס הפתגם למוסר של מנצחים, כשהצד המנצח דורש מהמנוצח דברים שאיננו דורש מעצמו.
רקע
הפתגם מתייחס לסיפור מהמיתולוגיה הרומית שבו יופיטר, ראש האלים, הפך עצמו לשור כדי לפתות את אירופה, בת המלך הפיניקי. לאחר שיופיטר הפך את עצמו לשור הוא התערב בעדרים של אביה. כאשר אירופה והמשרתות שלה ליקטו פרחים, היא ראתה את השור החלה ללטף אותו, וכשנוכחה שהוא צייתן, טיפסה על גבו. יופיטר ניצל את ההזדמנות, דהר אל הים ושחה איתה על גבו אל האי כרתים. שם התגלה בדמותו האמיתית, ועשה את אירופה למלכה הראשונה של כרתים. בהתאם, משמעותו של הפתגם, לפי הסיפור: לאלים, כמו יופיטר, מותר לעשות דברים שאסור לבני בקר לעשות.
הפתגם הופיע בספר Aus dem Leben eines Taugenichts (אנ') מאת יוזף פון אייכנדורף.[2] פתגם דומה הופיע במחזה מאת המחזאי הרומי פובליוס טרנטיוס אפר: aliis si licet, tibi non licet (מה שמותר לו, אסור לך).[3]
תרגומים אחרים
ישנם שהשתמשו בלשון "אסור לפר"[4] או "אסור לפרה"[5], במקום "אסור לשור". בנוסף, היו שהשתמשו בלשון "אין השור יכול להרשות לעצמו"[6].
בתרבות
- עמנואל עצמון, מה שמותר ליופיטר אסור לשור, 2002
- שולמית הראבן, עיר ימים רבים, עם עובד 1974, עמ' 133.