מארי קאסאט

קאסאט נולדה בפנסילבניה שבארצות הברית, לזוג הורים משכילים ומבוססים.

כאשר הייתה בת 7 ב-1851, אביה החליט לעבור לפריז^[1], זמן קצר לאחר הגיעם התרחשה הפיכה שהביאה כעבור שנה להקמת הקיסרות השנייה בראשות נפוליאון השלישי. אי השקט והסכנות ברחובות, גרמו למשפחה לעבור לגרמניה, שם נשארו עד 1855 ואז שבו לאמריקה.

בשנת 1860 החלה קאסאט ללמוד באקדמיה לאמנות של פנסילבניה. לאחר שנתיים סיימה את לימודיה. קאסאט הבינה שכדי לפתח את יכולותיה האמנותיות עליה לנסוע למערב אירופה, כדי ללמוד מיצירות אמנות המצויות במוזיאונים וכמו כן ללמוד אצל מורים.למרות הקשיים בנסיעה לבדה כאישה צעירה, מעשה שבתקופתה לא היה מקובל, נסעה קאסאט ב-1866.

לאחר שמונה שנים שבהן ביקרה במוזיאונים ולמדה אמנות בפריז, ברומא, בפארמה, בסביליה ובאנטוורפן, התיישבה בפריז ב-1874.

קאסאט שלחה את עבודותיה לסלון בפריז. עבודותיה התקבלו והוצגו בשש תערוכות בסלון (בשנים: 1868, 1872, 1873, 1874, 1875, 1876).

ב-1877, לאחר שעבדה כשלוש שנים בפריז, הביא אמן שהכירה באנטוורפן לסטודיו שלה את אדגר דגה. דגה הזמין אותה להצטרף לקבוצת האמנים האימפרסיוניסטים ולהציג את עבודתה איתם במקום בסלון. קאסאט הסכימה באופן מיידי ובהתלהבות, כיוון שהעריכה את החדשנות האמנותית של דגה ורעיו האימפרסיוניסטים ובהם גם ברת מוריזו.

קאסאט הציגה בפעם הראשונה עם האימפרסיוניסטים ב-1879 וזכתה מיד להערכה רבה מצד מבקרי אמנות ואספנים חשובים קנו את עבודותיה.

האמצעים הקומפוזיציוניים של אדגר דגה, ושל ההדפס היפני, ניכרים בעבודותיה, למשל בציור "האמבט", אבל אינם פוגמים במקוריות של הציירת ובעיצוב המיוחד לה. הדמויות בציורים של מארי קאסאט הן בעיקר נשים וילדים, אותם היא מציגה באובייקטיביות וברגש^[2].

קסאט, התמקדה בחיי נשים, המשפחה והיום־יום, והייתה אחת הנשים הבודדות והאמריקאית היחידה שהתקבלה לחוגי האימפרסיוניסטים בפאריס, מתוך חברות עמוקה עם אדגר דגה.^[3] היא יצרה ציורים שהראו בצורה חדשה^[4] ובעדינות רבה את מערכת היחסים שבין אמהות לילדיהן.

קאסאט חשה על בשרה את ההבדל בין היחס לאמניות בצרפת והיחס אליהן באנגליה ובאמריקה, שם עדיין דרשו שאמניות תציירנה רק נושאים נשיים טבעיים, מספר הנשים שבקשו חינוך אמנות הלך וגדל והן חשו שעליהן לנהל משא ומתן על התקבלותן כאמניות. רק מועטות כמו אליזבט תומפסון [Elizabeth Thompson] ורוזה בונור [Rosa Bonheur] הוכרו כ'יוצאות מהכלל'. אבל את יתר האמניות המבקרים העריכו רק במונחים מגדריים. הסופר ומבקר האמנות ג'. ק. האויסמנס

[J. K. Huysmans]^[5] טען שיכולותיה של מרי קאסאט לצייר ילדים נובעים מתוך הנשיות שלה, ככה התעלם והמעיט בערכה של העבודה הרבה שנשים אמניות השקיעו בלימודי האמנות שלהן. בשנת 1893 מרי כותבת "אחרי הכל תנו לי את צרפת, נשים אינן צריכות להאבק^[5] להכרה כאן, אם הן יוצרות יצירות רציניות".

קאסאט נהגה לרכוש יצירות מחבריה האימפרסיוניסטים, ולשלוח אותן לפילדלפיה - לאחיה אלכסנדר קאסאט. כך התרחב ציבור האוהדים של הציור האימפרסיוניסטי אל מעבר לים, והאמנים זכו להכרה והצלחה בארצות הברית עוד לפני שכוכבם דרך באירופה.^[3] בהיותה בפריז היא עזרה לציירות אמריקאיות לרבות לוסי אנג'לין בייקון להתקבל ללימודים אצל ציירים צרפתים.

בשנת 1912, סבלה מקטרקט בעיניה, והטיפול שקבלה לא הצליח^[4], ולכן הפסיקה לצייר. אך המשיכה לעזור במאבק למתן זכות בחירה לנשים ואף הציגה תערוכה למענו בשנת 1915.

האמנית הייתה בעלת כושר הסתכלות מצוין וידעה להעביר לא רק את רגשות המצוירים שלה, אלא לעיתים אף את מצבם הבריאותי, בציור 'נערה בגינה'^[6] רואים בבירור שהנערה חולה בדלקת מפרקים שיגרונית. בבית הספר לרפואה בבירמינגהאם באלבמה משתמשים בציור שלה בקורס לאיבחון רפואי.

באוספי מוזיאון ישראל שבירושלים שמור ציור מקורי אחד של מארי קאסאט בשם "ראשה של אדל" מס' 3^[7].

מדיה וקבצים בנושא מארי קאסאט בוויקישיתוף

• מארי קאסאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מארי קאסאט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מארי קאסאט, באתר Discogs (באנגלית)