מאיר פרוש

נולד בשנת 1955 בירושלים, בנם של ברכה לבית פקשר ומנחם פרוש שכיהן כחבר הכנסת מטעם אגודת ישראל במשך 37 שנים, ונכדו של משה גליקמן־פרוש שהיה עסקן בכיר באגודת ישראל בתקופת המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, וחבר עיריית ירושלים.

פרוש למד בילדותו בתלמוד תורה וישיבת עץ חיים שבירושלים, לאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבת סלובודקה בבני ברק. לאחר נישואיו התגייס לשירות צבאי "שלב ב'", ארבעה חודשי שירות חובה.

פרוש מנהיג את תת-הסיעה "שלומי אמונים" בתוך סיעת אגודת ישראל. גם מערכת הכשרות של "אגודת ישראל" מצויה בשליטתו. ייסד יחד עם אביו, מנחם פרוש, את עיתון "המבשר".

עד 2007 היה פרוש חסיד בויאן, אך סולק מהחסידות בעקבות תמיכתו במאיר רובינשטיין שהתמודד לראשות העיר ביתר עילית מול יצחק פינדרוס שנתמך על ידי האדמו"ר מבויאן.^[1] לאחר מכן התקרב לחסידות ויז'ניץ מונסי, ואף נסע לשהות אצל רבי מרדכי הגר בימי ראש השנה.

שימש כמנהל משרדי אגודת ישראל בירושלים. כיהן במשך 13 שנה כחבר מועצת עיריית ירושלים. 7 שנים היה סגן ראש עיריית ירושלים, אחראי על תיק שיפור פני העיר, מנהל תיק החינוך החרדי וחבר ועדת תכנון ובנייה. בעקבות הבחירות למועצת עיריית ירושלים ב־1993 מונה לסגן ראש עיריית ירושלים.^[2]

ב־2003 נבחר אורי לופוליאנסקי, נציג דגל התורה, כראש עיריית ירושלים, בתמיכת יהדות התורה בהסכם רוטציה בו נקבע כי פרוש יתמודד מטעם הרשימה בבחירות שלאחר מכן. ההסכם קוים, ופרוש התמודד בבחירות שנערכו ב-11 בנובמבר 2008^[3] אך הסיעה המרכזית באגודת ישראל, המשתייכת לחסידות גור התנגדה למועמדותו. בבחירות הפסיד פרוש לניר ברקת לאחר שזכה ב-43% מהקולות, מול 52% של ברקת. העימות יצר משבר ביחסים בפלגי אגודת ישראל והביא את פרוש לבסס את סיעתו שלומי אמוני ישראל. לאחר מכן, בכנסת ה-18 הביא פרוש לבחירתו של חבר הכנסת משה גפני מדגל התורה לראשות ועדת הכספים ובכך גרם להדחתו של יעקב ליצמן מתפקיד זה בו שימש ליצמן כנציג התנועה בעבר.

לאחר פטירת אביו מונה פרוש לשמש תחתיו כיו"ר מרכז אגודת ישראל בירושלים.

פרוש כיהן כח"כ משנת 1996, ולמעשה החליף את אביו שכיהן כח"כ עד 1994. הוא שימש כסגן שר במשרד הבינוי והשיכון (בלא שר מעליו) בשנים 1996–1999, ובשנים 2001–2003 תחת השר נתן שרנסקי. נחשד כי בהיותו סגן שר הבינוי והשיכון פנה פרוש לנזקקים שזכו לסיוע בדיור ממשרד השיכון וביקש מהם לסייע להצלחת מפלגתו בטרם הבחירות בשנת 1999. בעקבות כך המליצה המשטרה להעמידו לדין בחשד לעבירה על חוק הגנת הפרטיות ובעבירה של מרמה והפרת אמונים^[4]. החלטת הפרקליטות לסגור את התיק כנגדו נומקה בספקות שהתעוררו סביב "היסוד הנפשי שבעבירה".

במהלך הכנת תקציב המדינה לשנת 2003 פתח פרוש בשביתת רעב מול משרד ראש הממשלה אודות "גזירות תשס"ג" - הקיצוצים שממשלת ישראל ערכה בתקציב המדינה, שכללה פגיעה משמעותית בקצבאות הילדים ובשכבות החלשות באוכלוסייה^[5].

בשנת 2013 במהלך דיון במליאת הכנסת על העברת חוק גיוס בני ישיבות (חוק פרי) כבל עצמו פרוש לדוכן הנואמים בכנסת. לאחר כשעה שבה היה כבול לדוכן הוצא מן המליאה ונענש על ידי וועדת האתיקה בהרחקה לשבועיים ממליאת הכנסת.

פרוש הוא נציג סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל, סיעה המאגדת בתוכה כמה מהפלגים שבאגודת ישראל ולא את אלו שכבר יש להם נציג (חסידות גור, חסידות ויז'ניץ וחסידות בעלזא).

בין החוקים שיזם פרוש במהלך כהונתו בכנסת: חוק האוסר על מכירה ועל ייצור של דלק שאינו עומד בתקן, ומגביר את הפיקוח על תחנות הדלק, וכן חוק הקובע כי ספק שירותי טלפון שניתק מנוי מחמת אי תשלום, יחויב לאפשר למנוי להתקשר למוקדי החירום של משטרת ישראל, מגן דוד אדום ומכבי האש בחודשיים הראשונים שלאחר הניתוק.

בכנסת ה-18 כיהן פרוש כסגן שר החינוך, עד להתפטרותו מן הכנסת ב-6 בפברואר 2011 כחלק מהסכם הרוטציה הפנימי ביהדות התורה בין סיעתו שלומי אמונים לבין חסידות בעלזא. הוא נבחר מחדש לכנסת ה-19.

בינואר 2015, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, נבחר פרוש למקום הראשון בבחירות הפנימיות בסיעת שלומי אמונים^[6].

בממשלת ישראל ה-34 מונה לסגן שר החינוך^[7].

ב-24 במאי 2016 הפסיק פרוש את חברותו בכנסת, במסגרת "החוק הנורווגי", כדי לאפשר את כניסתו לכנסת של יעקב אשר מדגל התורה. זאת, על רקע מתחים בין אגודת ישראל ודגל התורה על רקע טענות של האחרונה לאי־ייצוג הולם בכנסת^[8]; וחזר לכהן בכנסת בעקבות כינון הכנסת ה־21.

בממשלת ישראל ה-35 מונה שוב לסגן שר החינוך. בהמשך, התפטר מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי"^[9].

בממשלת ישראל השלושים ושבע הוא מונה לשר ירושלים ומסורת ישראל. בנוסף קיבל את האחריות על קיום הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. לפני השבעתו הוא פנה בבקשה לועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, שיאשרו לו לכהן כסגן שר במעמד שר, ולא כשר, שכן 'זה נוגד את מצפונו', זאת בניגוד להמלצות הועדה לפיהן השר יהיה אמון על יישומן. אולם הועדה דחתה את בקשתו^[10].

כחלק מייצוגו את הקהילות הקטנות בכנסת, יש לפרוש קשר גם עם קהילת שובו בנים ועם העומד בראשה, אליעזר ברלנד. אף לאחר שהורשע ברלנד בעבירות מין על פי הודאתו, וריצה את עונשו, הלך פרוש לבקרו בכלא צלמון, ובחלופת מעצרו^[11]. ניסה גם לסייע לו להיכנס לאומן שבאוקראינה, לאחר שברלנד קיבל ויזה שחורה ואיסור כניסה למשך 3 שנים למדינת אוקראינה, ופנה לצורך כך לשגריר יבגן קורניצ'וק, וכן שלח מכתב רשמי בשמו שלו לבית המשפט לעניינים מנהליים באוקראינה^[12]. בעקבות הבקשה, ראש הממשלה נתניהו הגיב לפרסום בהודעה רשמית והתנער מהדברים: "ממשלת ישראל אינה עומדת מאחורי בקשה זו"^[13].

באפריל 2024, לקראת חג הפסח, פנה פורוש במכתב לשליח האו"ם למזה"ת בקריאה לשלוח מצות ויין לחטופים.

בעת כהונתו כסגן שר הבינוי והשיכון יזם את הקמת הר חומה, ובעת שמפלגתו נכנסה לקואליציה של אריאל שרון סירב פרוש לקבל תפקיד ממשלתי עקב התנגדותו לתוכנית ההתנתקות. בעבר הזהיר פרוש כי ההצהרות על חלוקת ירושלים מעודדות ניסיונות השתלטות של הרשות הפלסטינית על קרקעות במזרח העיר^[14].

הוא נשוי לרחל^[15], בתו של נחום יואל הלפרין, ואב ל-12 ילדים, ומתגורר בשכונת רוממה שבירושלים. בנו הבכור, ישראל פרוש, כיהן כראש עיריית אלעד (בין השנים 2013-2024). בנו משה, הוא מנכ"ל עיתון "המבשר" אשר בבעלות המשפחה. בנו יעקב הוא מנהל השיווק, ובנו נחום ('נוחי') הוא מנכ"ל מערכת הכשרות של אגודת ישראל, הנמצאת אף היא בבעלות המשפחה.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מאיר פרוש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מאיר פרוש

• מאיר פרוש, באתר הכנסת
• מאיר פרוש, באתר כנסת פתוחה
• מאיר פרוש באתר יוצאי רוסיה תולדות ישורון
• אתר הבית של מאיר פרוש
• יהושע ביצור, מאיר פרוש: לזעוק "שאבעס", מעריב, 11 בדצמבר 1987
• שמעון כהן, לא מאמין לשרון, באתר ערוץ 7, 26 בפברואר 2004
• נטע סלע, פרוש סולק מהחסידות, באתר ynet, 4 בנובמבר 2007
• שלום ירושלמי, פרשת עמנואל: באוהלו של פרוש, באתר nrg‏, 26 ביוני 2010
• חזקי עזרא, הח"כים מצדיעים לח"כ פרוש, באתר ערוץ 7, 2 בפברואר 2011
• שלום בער קרומבי, צריכים לפצח את חומת האטימות, ריאיון לשבועון בית משיח באתר חב"ד אינפו, 2 במאי 2013
• שרי מקובר בליקוב, ‏השר מאיר פרוש בראיון סוער: "אני טעון, לא מקיימים את ההסכמים מולנו", באתר מעריב אונליין, 19 במאי 2023
• מאיר פרוש, באתר ערוץ כנסת