מאיר דביר

דביר נולד בשם מיקולש דויטש למשפחה חסידית באוז'הורוד, צ'כוסלובקיה (היום באוקראינה). לאחר כיבוש הונגריה על ידי גרמניה הנאצית ב-1944 נשלח עם משפחתו ברכבות לאושוויץ-בירקנאו, שם ראה בפעם האחרונה את אמו, שלושת אחיו ואחותו הקטנים, שנספו בתאי הגזים. את אביו איבד מאוחר יותר במחנה עבודה כשנספה מרעב. הועסק בעבודות כפייה במחנה הריכוז גרוס-רוזן וגורש בצעדת המוות למאוטהאוזן. שוחרר באוסטריה על ידי חיילים אמריקאים ביום האחרון של המלחמה.^[1]

עלה לארץ ישראל ב-1946. למד בבית הספר הטכני ושירת כטכנאי תחזוקה בבסיס חיל האוויר בתל נוף.^[2] עבר קורס קציני אלקטרוניקה בארצות הברית ומונה לראש מדור אחזקת אלקטרוניקה בחיל. היה בעל תואר ראשון ודוקטורט בפיזיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1964 הצטרף לתעשייה האווירית, עבד במפעל תממ (תעשיות מכשירים מדויקים), שימש סגן מנהל ומנהל המפעל. ב-1975 מונה למנכ"ל חברת אלתא. ב-1977 מונה לסמנכ"ל התעשייה האווירית וריכז תחת אחריותו את נושא המחקר ופיתוח בחברה. באוקטובר 1982 מונה למנכ"ל החברה, וכיהן בתפקיד עד פרישתו במהלך 1983. לאחר מכן כיהן כמנכ"ל אלסינט וכדירקטור בחברות רבות,^[3] בהן בנק לאומי, תאת טכנולוגיות ויועץ לדירקטוריון התעשייה הצבאית. ב-2001 מונה ליושב הראש הזמני של תע"ש.^[4] שימש כיו"ר הנהלת העמותה של הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין החל מיום הקמתה בשנת 1996 עד יום מותו.

נפטר ב-26 באפריל 2018, והובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עינת.^[5] השאיר אחריו 3 ילדים ו־7 נכדים.^{[דרוש מקור]}

• אברהם רותם, ד"ר מאיר דביר נתמנה למנכ"ל התעשיה האווירית, מעריב, 7 באוקטובר 1982