מאיו (כף ורדה)

האי התגלה בשנת 1460. הוא יושב לראשונה בסוף המאה ה-16, כאשר האדמה שימשה לגידול בעלי חיים, בעיקר עיזים. המלח באי נוצל לראשונה במאה ה-17 מה שהביא לגידול באוכלוסיית האי. האנגלים ייצאו מלח לאירופה מהיישוב פורטו אינגלס (Porto Inglês) שהוא כיום היישוב העיקרי הגדול באי. שמה של העיר שמשמעותו נמל האנגלים ניתן לה בעקבות יצוא המלח מהיישוב.

בקרב מאיו שהתקיים ב-23 בינואר 1814 התקיים קרב בין פריגטות בריטיות וצרפתיות מול החוף הדרומי של האי מאיו. הקרב היה חלק ממלחמות נפולאון והתקיים בשלבים האחרונים של המלחמות.

האי מאיו סובל במאה ה-20 מהגירת תושבים רבים. חלקם היגרו לאי סנטיאגו השכן. הסיבה לכך היא בצורת מתמשכת.

שטח האי הוא 274.5 קמ"ר. אורכו 24.1 ק"מ ורוחבו 16.3 ק"מ.  ההר הגבוה ביותר באי (436 מ') נמצא ליד החוף המזרחי, ברכס הרים בשם מונטה פנסו (Monte Penoso). בחלקו הצפוני של האי נמצא אזור טראס סאלגאדס (Terras Salgadas) (בפורטגזית אדמות מלוחות). זהו אזור טבעי עצום המכסה את החלק הצפון-מערבי של האי מאיו. הנקודה הצפונית ביותר באי היא פונטה קאיס.20% משטח האי (54.5 קמ"ר) מיוער ו-28% משטח האי (76.0 קמ"ר) הם שמורה. המפרצים באי כוללים את Baía do Galeão ואת Baía da Santana מצפון ובדרום מזרח לגונה בשם Lagoa Cimidor.

ליד החוף הצפוני נמצא האי הבלתי מיושב Ilhéu Laje Branca. העיירה המרכזית של האי היא פורטו אינגלס (Porto Inglês), ליד שדה התעופה שלו, שדה התעופה מאיו.

מדיה וקבצים בנושא מאיו בוויקישיתוף

• מאיו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)