לשון (מאכל)
לשון היא בשר הנחשב כחלק פנים על אף שמדובר בשריר. בשר הלשון מבושל בישול ארוך. על פי רוב, נעשה שימוש בלשון פר, עגל, כבש וחזיר. בתרבויות מסוימות נחשבת הלשון למאכל תאווה.
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג | מזון  |
| מרכיבים עיקריים | לשון |
  | |
בבריטניה נהוג לאכול את הלשון קרה ומתובלת בפלפל אנגלי בסלט או בכריך. בצרפת מעדיפים לאכול את הלשון חמה[1]. בצפון אמריקה ממעטים לאכול את הלשון, הגם שהיא החלק היחיד של ראש הבהמה אשר בכלל נמכר בשווקים.
הכנה
בישול הלשון הוא תהליך רב שלבי. השלב הראשון הוא בישול ארוך במים עם תבלינים עד להתרככות הבשר. השלב השני הוא צינון הלשון, קילוף הקרום העוטף את הלשון וחיתוך הלשון לפרוסות. בשלב השלישי מבושלות פרוסות הלשון בישול נוסף ברוטב המעניק למאכל את טעמו, שכן לבשר הלשון טעם חלש מאוד. התבשיל המוכן נאכל חם או קר.
דרך נוספת להכנת לשון למאכל היא כבישה. לשון כבושה מיוצרת גם באופן תעשייתי וניתנת לרכישה במעדניות בשר.
ערכים תזונתיים
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 64.5 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 224 קק"ל |
| חלבונים | 15 ג' |
| פחמימות | 3.7 ג' |
| פחמימות זמינות | 3.7 ג' |
| שומן | 16 ג' |
| שומן רווי | 43.8% |
| שומן חד בלתי רווי | 45% |
| שומן רב בלתי רווי | 5.6% |
| כולסטרול | 87 מ"ג |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין A | 0 מק"ג |
| ‑ ויטמין B1 | 0.125 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.34 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 4.24 מ"ג |
| ‑ ויטמין B5 | 0.65 מ"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.31 מ"ג |
| ‑ ויטמין B9 | 7 מק"ג |
| ‑ ויטמין C | 3.1 מ"ג |
| ברזל | 2.95 מ"ג |
| סידן | 6 מ"ג |
| מגנזיום | 16 מ"ג |
| מנגן | 0.026 מ"ג |
| זרחן | 133 מ"ג |
| אשלגן | 315 מ"ג |
| נתרן | 69 מ"ג |
| נחושת | 0.17 מ"ג |
| אבץ | 2.87 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 0 ג' |
| מקור: https://www.nutritionvalue.org/Beef%2C_raw%2C_tongue%2C_variety_meats_and_by-products_nutritional_value.html?size=100+g | |
לשון בקר שוקלת בממוצע כ-1,400 גרם, ומשקלה יכול להגיע עד 2 ק"ג. לשון עגל שוקלת בין 700-350 גרם, ולשונות כבש וחזיר בתחום 225-90 גרם.
הלשון אינה מכילה עצמות, ותכולת החלבון שלה גבוהה, בעוד כמות השומן נמוכה יחסית לחלקי בשר אחרים.[2] הלשון עשירה בוויטמין B3, ברזל וויטמין B12[3].
היסטוריה
ברומא העתיקה נחשבה הלשון של ציפור שיר למאכל תאווה[1].
יהדות
המדרש מתייחס אל הלשון כמאכל תאווה ומציין את הלשון כמאכל שאברהם הגיש למלאכים. החת"ם סופר נהג לאכול לשון בהמה עם תמכא בשביעי של פסח והועלתה ההשערה שהדבר נעשה זכר למאכל שאברהם הגיש למלאכים[4].
