לי סה-שו'ן
לִי סְה־שׂוּ'ן (בסינית: 李思训, בפין יין: Lǐ Sīxùn; חי בין 651–716) היה צייר סיני מתקופת שושלת טאנג. יחד עם בנו, לי ג'אודאו, נחשב למייסד אסכולת ציור הנוף הצפונית (אנ').[1][2]
 | |
| "סירות מפליגות ואחוזה על גדת נהר", ציור המיוחס ללי סה־ש'ון | |
| לידה | 651 |
|---|---|
| פטירה | 716 (בגיל 65 בערך) |
| מקום קבורה | Fengxian  |
| לאום | סינים |
| צאצאים | Li Zhaodao, Li Fudao, Li Fudao |
  | |
לי היה קשור למשפחת טאנג המלכותית.[2] הקיסר שואן־דזונג זימן במקרה אחד את לי לצייר ציור קיר בארמון דאטונג, וכשסיים, אמר לו הקיסר שהוא יכול לשמוע את פכפוך הנהר כשהוא מביט בציורו. עם זאת, ציירים ומבקרים אחרים ביקרו את יצירתו של לי כיבשה וחסרת חיים.[1]
סגנונו של לי מאופיין בישמו בכחול וירוק ובמכחולים חזקים לציור הרים גבוהים וצוקים, עם נהרות, עצים וסלעים. הוא נתן תשומת לב רבה לפרטים ריאליסטיים ביחס לציירי תקופת שושלת סונג.[1] התאורטיקן דונג צ'יצ'אנג כתב על חלוקה סגנונית בין מסורת דקורטיבית בקרב ציירי הצפון שהחלה אצל לי, לבין מסורת השכלתית בקרב ציירי הדרום (אנ') שהחלה עם ואנג ויי (אנ').[2]
