לינדי הופ
לינדי הופ הוא ריקוד אמריקאי שהתגבש בקהילות האפרו־אמריקאיות של הארלם, ניו יורק, בשנת 1928, והתפתח מאז. הריקוד היה מאוד פופולרי בעידן הסווינג של סוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40. לינדי הוא תרכובת של כמה ריקודים שקדמו לו, או שהיו נפוצים בו זמנית אליו. עם זאת, הלינדי מבוסס בעיקר על ג'אז, סטפס, בריקאווי, וצ'רלסטון. לעיתים קרובות הלינדי נחשב לריקוד ג'אז והוא חלק ממשפחת ריקודי הסווינג.
במהלך התפתחותו, הלינדי הופ כלל כמה מאפיינים של ריקודים סלוניים וגם של ריקודים עצמאיים על ידי שימוש בצעדים ותנועות מאולתרות של ריקודים אפרו־אמריקאיים יחד עם מבנה פורמלי התואם את קצב השמיניות של ריקודים סלוניים אירופיים - שניתן לראות בצורה הכי טובה בצעד מרכזי בלינדי, הסווינגאאוט.
ללינדי הופ התעורר עניין מחודש בשנות ה-80 בעיקר בקרב רקדנים אמריקאיים, שוודים, ובריטים. הלינדי הופ היום מיוצג בעיקר על ידי רקדנים וגם כמה ארגונים מבוזרים בצפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה, אסיה, ואוקיאניה.
לינדי הופ כיום נרקד כריקוד חברתי, כריקוד תחרותי, וגם כריקוד פרפורמטיבי, בקורסים, סדנאות, ומחנות. בני-זוג יכולים לרקות ביחד או לחוד, כאשר האלתור הוא חלק מרכזי של הריקוד החברתי הזה וגם של המון ביצועים תחרותיים ופרפורמטיביים.
לעיתים לינדי הופ מיוחד כאל ריקוד רחוב, בעיקר בגלל טבעו האלתורי והחברתי.
היסטוריה
מג'אז לסווינג (שנות ה-20 ועד שנות ה-40)
מקור השם
הריקודים הראושנים שקיבלו את השם לינדי הופ התבססו בזמן שצ'ארלס לינדברג צלח את טיסתו הראשונה מעבר לאוקיינוס האטלנטי במאי 1927. ריקוד הלינדי הופ המוכר ביותר, שאין לו קשר לריקודי לינדי הופ אחרים, נולד במרתון הריקוד של הארלם ב-1928 כשג'ורג' סנואודן ומאטי פורנל המציאו מחדש את דפוס הברייקאווי בטעות, מה שגרם לתהליך שבו ההמצאה שלהם צמחה לגודל שלא ציפו לו. אותו ריקוד מהארלם הוא ריקוד הלינדי הופ היחידי שששרד עד היום.[1]
לינדי הופ נוסח הארלם התפתח כנראה מ-4 מקורות עיקריים, או כמה שילובים שלהם: הברייקאווי, הצ'רלסטון, הטקסס טומי, וההופ.[2]
יש הטוענים כי השם לריקוד בא מהכינוי של צ'רלס לינדברג, "לאקי לינדי" (לינדי בר המזל) שצלח את האוקיינוס האטלנטי ("hopped the atlantic") ב-1927. לאחר שלינדברג חזר לניו יורק הוא נהיה מאוד פופולרי והרבה אנשים קראו לשירים על שמו, מתכונים, ועסקים בקרב דברים אחרים. לאחר מכן, רוי ויליאמס והלהקה שלו הקליטה את השיר "לינדברג הופ", שנכתב על ידי טד ניקסו ואלמר סנואודן, ב-25 במאי, 1927.
אחד הריקודים הראשונים שנקרא לינדי הופ היה ה"לינדברג הופ", שנקרא כך בכותרת של כתבה בעיתון "פיטסבורג גאזט טיימס, ב-25 במאי, 1927, רק 4 ימים לאחר שלינדברג נחת בלה בורז'ה. הריקוד דווח כמחווה של ברודווי ללינדברג, וכלל בתוכו 6 צעדים פשוטים.[3]
תרבות מיינסטרים
לינדי הופ נכנס לתרבות המיינסטרים האמריקאית בשנות ה-30, וצבר פופולריות מכמה מקומות, אבל בעיקר רקדנים מפורסמים שרקדו אותו. נוסף על כך, הלינדי הוצג בכמה סרטי הוליווד מפורסמים באותה תקופה. בתחילת שנות ה-40 הריקוד כבר היה ידוע בתור ה"ניו יורקר" בחוף המערבי של ארה"ב.[4]
ב-1943, הלינדי הופ הופיע על העטיפה של כתב העת לייף, ובכך הפך להיות ריקוד עם אמריקאי וכלי לגיוס למאמץ המלחמתי.
ב-1944, לאחר התערבות רבה של ארצות הברית במלחמה, חוקק חוק שחייב 30% מס פדרלי כנגד מועדוני ריקודים. למרות שהמס הורד לאחר כמה זמן ל-20%, שלטי "אין לרקוד" נתלו בכל רחבי ארה"ב.[5]
לאחר עידן הסווינג (שנות ה-50 ועד שנות ה-70)
לאחר מלחמת העולם השנייה, מועדוני ג'אז סבלו מרגולציה רבה ומיסוי, שגרם להצתמצמות הרכבי הלהקות, ומעבר להאזנה מאשר ריקוד. גדילת הפופולריות של הרוקנרול והביבופ בשנות ה-50 פגעה בפופולריות של מחול ג'אז, מה שגרם ללינדי הופ לדהות ולהיעלם מהעין הציבורית, ולאחר מכן הלינדי הוחלף על ידי הרוקנרול, איסט קואסט סווינג, ווסט קואסט סווינג, וסגנונות אחרים.
מחנות רקדנים, כנסים, וחילופי רקדנים
ישנן קהילות לינדי הופ בכל רחבי העולם. הקונספט של חילופי לינדי, התכנסות של רקדני לינדי הופ בעיר אחת לכמה ימים כדי לרקוד עם מבקרים ומקומיים, מאפשרת קהילות לשתף את הרעיונות שלהם עם אחרים. חילוף הלינדי הראשון נקרא "דה וויקנד" והתרחש ב-4 ועד ה-6 בדצמבר 1998, בקליפורניה.[6] הרבה כנסי לינדי הופ וחילופי רקדנים ברחבי העולם, כמו Camp Holywood בלוס אנג'לס,[7] טורניר הלינדי הופ הבין־לאומי בחוף המזרחי של ארצות הברית,[8] ופסטיבל Rock That Swing במינכן.[9]
שנות ה-20 של המאה ה-21
קהילות הלינדי הופ נשארות תזזתיות ופעילות כיום, עם רקדנים פעילים שמשתתפים באירועים ברחבי העולם. מחנות לינדי הופ ותחרויות מקרבות רקדנים מכל הרמות, ומספקות אפשרויות ללמידה, חיבור, ותחרות חברותית. ההתאספויות האלו מייצרות תחושת סולידריות בקרב רקדנים שחולקים את התשוקה ללינדי הופ אנרגטי וחי. משתתפים לוקחים חלק בסדנאות, ריקודים חברותיים, הופעות, ובכך חוגגים את ההיסטוריה העשירה של ריקודי הסווינג. קהילת הלינדי הופ ממשיכה לשמר ולשתף את הדינמיקה של הריקוד לדורות הבאים.
בישראל
ריקוד הלינדי הופ הגיע גם לישראל בשנות ה-2000. כיום, קהילת רקדני הלינדי הופ הישראלים מונה כחמש מאות רקדנים אשר מחיים את הריקוד וצעדיו במסיבות שבועיות בבתי הספר המובילים בארץ, בנשפים, מסיבות רחוב ואירועים קהילתיים נוספים. הרקדנים המתקדמים נוסעים ומייצגים את ישראל בתחרויות ריקוד ובפסטיבלים בינלאומיים מסביב לעולם. בתי הספר המובילים בארץ ללימוד הריקוד הם סטודיו "דאנס תל אביב" ו״סווינג איט״. קיימות יוזמות נוספות לפתוח אירועי ריקוד סווינג גם בירושלים, חיפה ואילת.
