![]() | |
לילי לעבאסי | |
לידה | 17 בספטמבר 1897 מרסיי, צרפת ![]() |
---|---|
פטירה | 28 באפריל 1969 (בגיל 71) הרובע העשרים של פריז, צרפת ![]() |
מוקד פעילות | צרפת ![]() |
עיסוק | זמר-יוצר, כנר, מלחין |
שפה מועדפת | צרפתית ![]() |
כלי נגינה | קול, כינור |
צאצאים | רובר קסטל ![]() |
![]() ![]() |
לילי לעבאסי, או "מועלם לילי אל-עבאסי", בשמו האמיתי אלי מויאל (בערבית: ليلي العباسي – לילי אל-עבאסי, בצרפתית: Lili Labassi או Lili El Abassi; 1897, סידי בל עבס – 1969, ניס) היה זמר-יוצר בעל קול טנור, מלחין וכנר יהודי אלג'ראי-צרפתי שנודע כאחד היוצרים הבולטים של מוזיקת השעבי האלג'יראית.
לילי לעבאסי נולד ב־1897 בשם אלי מויאל במשפחה יהודית. לגבי מקום הולדתו קיימות מחלוקות. בדרך כלל נחשב יליד העיר סידי בל עבאס במערב אלג'יריה, שממנה נגזר שמו האמנותי - "אל עבאסי". אולם יש הטוענים כי הוא יליד מרסיי בצרפת ושהוא גדל בסידי בל עבאס.[1] גרסה אחרת טוענת שנולד במרוקו ושבגיל 5 הגיע עם משפחתו לעיר תלמסאן באלג'יריה. ואחר כך לסידי בל עבאס.
לעבאסי חי תחילה באוראן, ואחר כך באלג'יר בה התגורר בשכונה הקוסמופוליטית באב אל ווד. הוא למד שם מוזיקה למשך מספר שנים. שר וניגן באירועים משפחתיים, בחתונות ובאתרי בידור של בירת אלג'יריה. הצטרף ללהקת מוטריביה[1] של מוזיקה ערבית אנדלוסית, שנוהלה על ידי אדמונד נתן יאפיל (Edmond Nathan Yafil) (1928-1874) היהודי ומוחיאדין באשטרזי המוסלמי. כמו כן חבר לתזמורת "אל אנדלוסיה" ושימש כמנהל אמנותי של בית ההקלטות Parlophone באלג'יריה.[2]
בהמשך הקים להקה משל עצמו, שאיתה ערך סיורי הופעות באלג'יריה, מרוקו, צרפת ובארצות אחרות. הצטיין במוזיקת השעבי האלג'יראית, סוגת "מוזיקה קלה" שנגזרה מהמוזיקה הערבית האנדלוסית, ושמייסדה היה חאג' מוחמד אל-אנקה.(1978-1907)
אחד הלהיטים הפופולריים שלו, שיר האהבה, Lellah Yal Ghadi Lessahra Shuf ley al ghazal
החשדות של הצרפתים היו חסרי בסיס מכיוון שהשיר נכתב כבר ב-1936, שנה לפני הגלייתו של אל-פאסי.שיר אחר שלו ברוח דומה "מזל חי מזל" (הוא עדיין חי) זכה לגורל דומה, ונאסר גם הוא במרוקו בחשד לרמזים פוליטיים מרדניים:
בשנים 1938–1940 השלטונות הקולוניאליים הצרפתית במרוקו אסרו על הפצת התקליטים עם השיר הזה, בטענתם כי הוא שיר מחאה מוסווה נגד הגלייתו של המנהיג הפטריוטי המרוקאי אלאל אל-פאסי, שנשלח לגלות גבון בסוף שנת 1937[3]
בימי מלחמת העולם השנייה והשואה נפגעה פעילותם של המוזיקאים היהודים באלג'יריה. אחרי המלחמה יחד עם מוחמד אל אנקה ניהל לילי לעבאסי תזמורת ברדיו אלג'יר עדיין תחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי. בשנת 1946 יחד עם בנו, רובר, אז בן 12, ערך לעבאסי סיורי הופעות בערים לאורך המסלול שבין אלג'יר לקזבלנקה וזכה בהצלחה רבה.[4]
בשנת 1958 הקדיש לעבאסי שיר לפריז "פריז, פריז" - עיר המעוררת בגולה קסם וחרדה :
את אוספת אנשים מכל האופקים...
בשנים 1961–1962 שבהן השיגה אלג'יריה את עצמאותה נאלצו יהודיה לעזוב לצרפת. לעבאסי הצטרף לשאר המוזיקאים היהודים שיצאו את אלג'יריה ועמד במרכז הקבוצה שהתכנסה במסעדת Le Poussin Bleu שברחוב פובור-מונמארטר בפריז. זמן קצר אחרי הגירתו נפטרה אשתו מהתקף לב.[6] הוא המשיך להיות מוכר על ידי קהל רחב ממוצא אלג'יראי בצרפת. למשך תקופה הופיע יחד עם בנו, רובר, שליווה אותו בגיטרה ועם מוריס אל מדיוני שליווה אותו בפסנתר.[7] הוא נפטר בשנת 1969 בעיר ניס.עם מבצעי שיריו נמנו בלון-בלון (בלונד-בלונד), לוק שרקי, מוריס אל-מדיוני, פרנסואז אטלן, בנו רובר קסטל, ואחרים.
עם להיטיו בשנים
בנו, רובר קסטל (צר'), (יליד 1933) הוא שחקן, קומיקאי ומוזיקאי צרפתי.
Revue algerienne d anthopologie et de sciences sociales Nr. 16 2002Hadj Miliani - De la nostalgie du local aux mythologies de l’exil : chanteurs et chansons dans l’émigration algérienne en France (des années 1920 au début des années 80)