ליבושה

ליבושה (צ'כית: Libuše, או בגרסאות אחרות: Libussa או Lubossa) המייסדת של שושלת פז'מיסל של מלכי בוהמיה (צ'כיה), ושל העם הצ'כי כולו, לפי אגדת העם הצ'כית.

לפי "כרוניקה בואמורום", אשר הועלתה על כתב במאה ה-12 על ידי הכומר וההיסטוריון קוסמס מפראג, ליבושה הייתה הצעירה והחכמה משלוש בנותיו של הנסיך קרוק, וחיה ככל הנראה במאה ה-8. לאחר מותו של קרוק (ניתן להשוואה עם קרקוס הפולני, מייסד העיר קרקוב), מתמנה ליבושה למנהיגת השבט (שופטת). על אף חוכמתה ושלטונה השקול, מביעים הגברים בשבט את חוסר שביעות רצונם מכך שהמנהיגה שלהם היא אישה, ודורשים למנות מנהיג. בעקבות כך ליבושה מכנסת מועצת חכמים, ומכריזה שתינשא לגבר שאליו יביא אותה הסוס שלה. כך אכן קורה, וליבושה נישאת לפז'מיסל, אשר היה עובד אדמה. כמו כן, ליבושה מנבאת את הקמת העיר פראג. מנישואיה לפז'מיסל, נולדו לליבושה שלושה בנים - נזמיסל, רדוביל ולודומיר. כך נוסדה שושלת פז'מיסל, השושלת הראשונה של מלכי צ'כיה.

לפי אותה אגדה, ליבושה ייסדה את מבצר ליבושין באזור העיר קלדנו בצ'כיה. על פי גרסה אחרת, מיקומו המבצר מיוחס לאזור וישהראד בפראג.

האגדה על ליבושה מסמלת את המעבר ההדרגתי של הצ'כים ממטריארכיה לשיטה הפטריארכלית, אם כי לא באופן סופי, מכיוון שלפי האגדה, לאחר מותה של ליבושה מתרחשת מרידה של קבוצת נשים גדולה בשלטון הגברי, והן מייסדות מבצר אשר נכבש רק מספר שנים רב לאחר מכן.

ליבושה הונצחה בטרגדיה של הסופר פרנץ גרילפרצר, באופרה ליבושה של המלחין הצ'כי הנודע בדז'יך סמטנה ובנובלה של מילוש אורבן. כמו כן, נקרא על שמה האסטרואיד 264-ליבוסה (אנ'), אשר התגלה בשנת 1886.^[1]