לונה 24
לונה 24 הייתה גשושית לחקר הירח ששוגרה על ידי ברית המועצות כחלק מתוכנית לונה. הגשושית שוגרה ב-9 באוגוסט 1976, נחתה על הירח ב-18 באוגוסט וחזרה לכדור הארץ ב-22 באוגוסט. בקפסולה שחזרה לכדור הארץ היו דגימות מקרקעית הירח. זו הייתה הגשושית האחרונה בתוכנית לונה.
_cropped.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות חלל | תוכנית החלל הסובייטית |
| יצרן | לבוצ'קין |
| תאריך שיגור | 9 באוגוסט 1976, 15:04:12 UTC |
| משגר | פרוטון K |
| אתר שיגור | קוסמודרום בייקונור |
| משימה | |
| סוג משימה | נחתת |
| מסלול | מסלול סביב הירח  |
| נטייה | 120 מעלה |
| זמן הקפה | 119 דק' |
| גרם שמיים | הירח |
| תאריך נחיתה | 18 באוגוסט 1976 (נחיתה בירח) |
| משך המשימה הכולל | 9 באוגוסט 1976 – 22 באוגוסט 1976 (נחיתה בכדור הארץ) (13 ימים) |
| סיבת סיום משימה | סיום התוכנית |
| משך המשימה | 13 ימים |
| מידע טכני | |
| משקל בשיגור | 5,800 ק"ג |
| משקל | 5,800 ק"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 09272 |
| מאגר המידע הלאומי | 1976-081A |
  | |
מהלך המשימה
הגשושית כללה יחידת נחיתה על הירח, טיל ירח-כדור הארץ וקפסולת חזרה. הגשושית נבנתה במשרד לאבוצ'קין.
השיגור המוצלח בעזרת משגר פרוטון K בוצע ב-9 באוגוסט. ב-13 באוגוסט היא הגיע למסלול סביב הירח וביצע הקפות במשך מספר ימים. ב-18 באוגוסט בוצה נחיתה רכה באזור ים המשברים. לאחר הנחיתה בוצעה לקיחת דוגמה מהקרקע של הירח שהועברה לקפסולת חזרה. ב-19 באוגוסט בוצע שיגור מהירח. מסת הטיל עם קפסולת חזרה היה 512 ק"ג. ב-22 באוגוסט קפסולת החזרה התנתקה מהטיל. היא הייתה במשקל 35 ק"ג וכללה ציוד שידור, אנטנות ומצנח. על הקפסולה היו 170 גרם של חומר מהירח.
איתור מים בדגימות שהוחזרו
בפברואר 1978 פרסמו המדענים הסובייטים M. Akhmanova, B. Dement'ev, and M. Markov and Analytic Chemistry ממכון Vernadsky לגיאוכימיה וכימיה אנליטית מאמר הטוען לאיתור מים בודאות גבוהה.[9][10] המחקר שלהם הראה שהדגימות שהוחזרו לכדור הארץ על ידי הגשושית הכילו כ-0.1% מים במסה, כפי שניתן היה לראות בספקטרוסקופיה של בליעת אינפרא אדום (באורך גל של כ-3 מיקרומטר), ברמת זיהוי בערך פי 10 מעל הסף של מובהקות, אם כי "המחברים... לא היו מוכנים להתחייב במוניטין שלהם בהצהרה מוחלטת לפיה נמנע לחלוטין זיהום יבשתי."ממצא זה יייצג את הזיהוי הראשון של תכולת מים על פני הירח, אם כי תוצאה זו לא אושרה על ידי חוקרים אחרים.[1].
