לונגיירבין
לונגיירבין (בנורווגית: Longyearbyen) היא עיר הבירה של הארכיפלג סבאלברד שבאוקיינוס הארקטי, ושוכנת באי שפיצברגן. אוכלוסיית העיר מונה יותר מ-2,000 תושבים, והיא נחשבת ליישוב הקבע הצפוני ביותר בעולם המונה יותר מ-1,000 איש (למעלה מ-1,300 ק"מ צפונית לחוג הארקטי).
 סמל לונגיירבין | |
 | |
| מראה העיר לונגיירבין | |
| מדינה |  נורווגיה |
|---|---|
| חבל ארץ | סבאלברד |
| ראש העיר | קריסטין קריסאופרסן |
| שפה רשמית | נורווגית ספרותית  |
| תאריך ייסוד | 1906 |
| על שם | John Munro Longyear |
| שטח | 242.86[דרוש מקור] קמ"ר |
| גובה | 6.0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 2,417 (2020) |
| קואורדינטות | 78°13′00″N 15°33′00″E / 78.216667°N 15.55°E |
| אזור זמן | CET |
| www.lokalstyre.no | |
 | |
  | |
לוגיירבין הוקמה וקרויה על שמו של התעשיין האמריקאי ג'ון מונרו לונגייר. לונגייר ביקר בשפיצברגן כתייר ב-1901, ונפגש עם משלחת שחיפשה פחם. ב-1903 חזר לשפיצברגן וקיבל דגימות ומידע על שדות פחם. יחד עם מקורבו פרדריק אייר, לונגייר קנה את הזכויות לכריית פחם באי. בשנת 1906 חברת Arctic Coal, שבסיסה בבוסטון, עם אייר ולונגייר כבעלי המניות העיקריים, החלה לכרות פחם באי. מאז ועד שנת 2017, עת פחת הביקוש לפחם, כריית הפחם היוותה מרכיב משמעותי בכלכלת העיר.
מבחינה פוליטית ומדינית, הארכיפלג שייך לנורווגיה, ודגל האי הוא כדגל המדינה.
בגלל מיקומה הצפוני של העיר, לילות חוג הקוטב בעיר מתחילים בסוף חודש אוקטובר ונמשכים עד אמצע חודש פברואר (כשלושה וחצי חודשים), וימי חוג הקוטב מתחילים בה באמצע אפריל ומסתיימים באמצע אוגוסט.
רוב התיירים המבקרים בלונגיירבין מגיעים בתקופת האביב והקיץ (מאי-אוגוסט). האביב הוא הזמן המועדף על התיירים, מכיוון שבתקופה זו זהו אחד המקומות הבודדים בנורווגיה שמותר לנסוע בו באופנוע שלג בחופשיות[דרוש מקור]. אולם, עקב החוקים המחמירים בנוגע לאיכות ושמירת הסביבה, לא כל האזורים סביב העיר ובאי נגישים.
לונגיירבין היא מקום המושב של מושל סבאלברד והמרכז המינהלי של הארכיפלג.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לונגיירבין- לונגיירבין באתר נורווגיה
