כובאנה
כֻּבַּאנֶה (מערבית: كبانة או كبان; בעברית נקרא גם קובאנה או קובנה) הוא מאכל תימני מסורתי.
קובנית | |
מאכלים | |
---|---|
סוג | לחם |
מוצא | תימן |
מרכיבים עיקריים | קמח |
הכובאנה היא מאפה דמוי חלה עגולה ואוורירית מבצק שמרים, עשיר בחמאה מותכת כסאמנה (לעיתים מוחלפת במרגרינה או בשמן), הנאפה במשך 8 עד 12 שעות בתוך סיר באפייה איטית - בטמפרטורה הנמוכה מ-100 מעלות צלזיוס. במקור נהוג לאפותה במשך כל ליל שבת (בתנור או על פלטה), אזי צבעה הופך לחום כהה והקרקעית מתכהה ומתקשה ("קאעה"). יש האופים את הכובנה בישול מלא לפני השבת ומחממים רק בבוקר.
בתימן אכלו כובאנה במשך כל ימות השבוע, והכינו אותה בצורה מיוחדת לשבת (אצל יהודי צנעא וצפון תימן), ואילו בארץ ישראל אכלו אותה בסעודת בוקר שבת. כמו כן במהלך תפילת שחרית של שבת, היו שנהגו לצאת מהתפילה[1] לאכילת הכובאנה. מנהג זה עורר פולמוס בין הרבנים[2].
ישנם כמה סוגי כובאנות:
- כובאנה 'מפתלה': הבצק רך, אוורירי ומעובד עם הרבה שמן או חמאה. רבים מוסיפים לכובאנה זו סוכר או דבש. כובאנה זו נאכלת בסעודה חלבית. לעיתים מתבלים אותה בזרעי קצח. נהוג לאכול את הכובאנה כשלעצמה או עם תוספות, כגון עגבנייה מרוסקת, סחוג, ביצה שלוקה, סאמנה, חילבה או מוצרי חלב.
- כובאנה רגילה: הבצק יותר קשה עם פחות שמן וטעמה נייטרלי למדי, נהוג לאוכלה בסעודות בשריות. יש הטומנים בתוך הבצק נתחי בשר במשך כל ליל שבת בתקופת החורף.
- קובנית: בשונה מהקודמות, הקובנית, שהיא גרסה ישראלית מהשנים האחרונות, נאפית בתבנית חד-פעמית פתוחה בתנור. ולכן מתקבל טעם שונה לחלוטין (המזכיר לחמנייה).
בהלכה
ברכתה מזונות. חלק מחכמי תימן סברו, שהכובאנה מוגדרת כמבושלת ולא כאפויה, משום שאפייתה נעשית בכלי סגור (סיר כובאנה), ולכן ברכתה מזונות אף אם קבע עליה סעודה[3]. כך גם סבור הרב עובדיה יוסף[4] ורבנים נוספים[5].
כנגדם דעתו של הרב יוסף קאפח[6] ועוד[7], שהכובאנה מוגדרת אפוייה, אף אם נאפית בכלי סגור.
לרוב הדעות אם אפה את הכובאנה בסיר פתוח ללא מכסה (וכמו כן קובנית) דינה כפת הבאה בכיסנין[8].
קישורים חיצוניים
- ארז קומרובסקי, מהמטבח התימני: ארז קומרובסקי מכין קובנה, באתר ynet, 22 במרץ 2017
הערות שוליים
עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
פורטל מזון | |||
פורטל המזרח התיכון |