כדור טניס

בתחילת דרכו של הטניס, כדוריו היו עשויים לרוב מעור אשר היה עטוף בשיער או בצמר. מי שהיו מייצרים את הכדורים באותה תקופה היו בעלי מלאכה סקוטים (הענף הומצא בבריטניה) ועבודה זו נחשבה כמורכבת מאוד כך שרק מעטים ידעו לבצע אותה בצורה נכונה, במיוחד שספורט זה נחשב אז כ"ספורט של עשירים". על פי הסיפורים, גם המלך הנרי השמיני אהב לשחק טניס ובהוראתו בעלי המלאכה חויבו לייצר את הכדורים בצבע ירוק בלבד.

כדורי הטניס המודרניים מיוצרים בצבע ירוק זוהר או בצבע לבן, שהם גם הצבעים היחידים המאושרים על ידי ה-ITF^[2]. כמו כן, הכדורים צריכים גם לעמוד בקריטריונים של גודל, משקל, הרכב ייצור ועוצמת קפיצה, כדי שיוכלו לשמש במשחקים רשמיים.
הבדיקה הראשונית והחשובה ביותר שעושה כל שחקן, אפילו חובב, כדי לבחון כדורים שאינם חדשים היא בדיקת הקפיציות שלהם. אם הכדור לא קופץ מספיק, כנראה הוא לא מתאים למשחק. רוב שחקני הטניס מעדיפים כדורים קופצניים מספיק, שמתאימים לרוב סוגי המשטחים (קשים, חימר ודשא). השיטה המקובלת בקרב השחקנים לבדיקת הכדורים מתבצעת כך שלוקחים את אחד הכדורים, מפילים אותו מגובה של 2.5 מטר בקירוב ואם הוא קופץ חזרה מהרצפה לגובה של 1.35-1.50 מ', סימן שהוא תקין למשחק.

צבעו של כדור הטניס הוא בתדר גל של Hz 555-560^[3], המהווה את שיא הרגישות של תאי המדוכים בעין האנושית^[4][5].