יצחק יצחקי (לישבסקי)

יצחק לישבסקי נולד בריבניצה שבאימפריה הרוסית (כיום נמצאת העיר בתחומי טרנסניסטריה). במהלך מלחמת האזרחים הרוסית התנדב אל הצבא האדום ולחם בשורותיו בדרום אוקראינה. עלה לארץ ישראל ב-1921. הוא למד משפטים באוניברסיטת פריז, והיה משך שנים חבר הוועד הפועל של ההסתדרות.

ב-1934 היה יצחקי ממייסדי ׳החוגים המרקסיסטיים׳, ועמד בראשם. זאב לוי תיאר אותם כ״תנועה קטנה, [ש]היה לה משקל לא-מבוטל במחנה הציונות הסוציאליסטית של אותם הימים [על אף] היקפה המצומצם, ובייחוד בתחום השיתוף היהודי-הערבי״.^[1]

יצחקי גם היה ממייסדי הליגה לשיתוף יהודי ערבי וליגת הידידות ישראל-ברית המועצות.

ב-1939 נשלח על ידי ההסתדרות לשיחות עם מנהיגי מפלגת העבודה הבלתי תלויה (ILP) בשל עמדותיו השמאליות על מנת לשכנעם לתמוך בעניין היהודי ולהתנגד לספר הלבן.

נבחר כחבר הכנסת השלישית ב-26 ביולי 1955, מטעם סיעת מפ"ם, אך הספיק לכהן בה רק כ-5 שבועות, עד פטירתו ב-21 בספטמבר 1955.^[2][3]

• מבחר כתבי י’ יצחקי; ליקוט כתבי העזבון (ביבליוגרפיה) בידי ז[אב] לוי, מרחביה: ספרית פועלים, 1957.

• יצחק יצחקי, באתר הכנסת
• יצחק יצחקי, באתר כנסת פתוחה