יפאט

יפאט מוזכרת לראשונה במאה ה-13. בשנת 1285 יפאט, בהנהגת הסולטאן עומר וולאשמה (או בנו עלי, לפי מקור אחר), כבשה את סולטנות שאווה. נטען שהסולטאן עומר כבש את השטחים המוסלמים בדרום אתיופיה כתגובה לכיבוש הצפון הנוצרי על ידי הקיסר האתיופי יקונו אמלאק^[3]. שתי המדינות נלחמו באופן קבוע על השליטה באזור שאווה ודרומה יותר. המלחמות בין שתי הממלכות נמשכו עד שיפאט הובסה על ידי אתיופיה בתקופת שלטונו של עמדה ציון הראשון בשנת 1332. הקיסר האתיופי מינה את ג'מאל א-דין הראשון, ומאוחר יותר גם את אחיו נאסר א-דין למלכי יפאט^[4].

תושביה המוסלמים של יפאט התמרדו בתחילת המאה ה-15, והקיסר האתיופי כינה אותם "אויבים של אלוהים" ופלש שוב ליפאט. צבא יפאט הובס שוב, ומלך יפאט סעאד א-דין השני נמלט לעיר הנמל זילע. הקיסר האתיופי רדף אחריו עם צבאו ובסופו של דבר הרג אותו. יפאט סופחה סופית לאתיופיה ללא האוטונומיה שנהנתה ממנה בעבר, והפסיקה למעשה להתקיים כישות עצמאית. המקורות ההיסטוריים סותרים זה את זה בשאלה איזה קיסר ניהל את המערכה הזו: על פי ההיסטוריון מימי הביניים אל-מאקריזי, בשנת 1403 הקיסר לבנה דנגל רדף אחרי הסולטאן של אדאל, סעאד א-דין השני לזילע שם הרג אותו ותקף את העיר זילע אך מקור אחר מציין שהסולטאן סאד א-דין השני מת ב-1415, תאריך זה תואם את שלטונו של הקיסר יסחק הראשון^[5].

המושג יפאט נעלם לבסוף תחת פלישתו של האימאם אחמד גראן והגירת האורומו הגדולה שבאה לאחר מכן לאזור זה. נכון לשנת 2007, יפאט הוא שמו של פלך במחוז אורומיה המודרני.

• יפאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)