ינוקא
ינוקא ("תינוק" בארמית) הוא כינוי שהיה מקובל בקרב חסידי מזרח אירופה לאדמו"רים אשר הוכתרו כשאינם עוד בגיל בר מצווה (בני 13) ולעיתים כונו כך מכיוון שאינם עוד בוגרים או גדולים בתורה כדי להיות אדמ"ורים.
המונח מושפע ככל הנראה מספר הזוהר שבו מוזכרים ילדי פלא בעלי יכולות רוחניות מופלאות. אחד מהם הוא הינוקא מכפר סכנין, שהיה בנו של רב המנונא סבא[1].
היסטוריה
הינוקא הראשון בתנועת החסידות הוא כנראה רבי אברהם מפרוהוביטש (בנו של רבי שלום שכנא מפראהביטש ואחיו הגדול של רבי ישראל מרוז'ין) שהתמנה לאדמו"ר בשנת תקס"ג בגיל 16, לאחר פטירת אביו. אחד הידועים שבין האדמו"רים הללו הוא הרב ישראל מסטולין שכונה "הינוקא מסטולין"[2]. גם האדמו"ר הנוכחי מקרלין-סטולין הרב ברוך שוחט הוכתר לאדמורו"ת בעודו "ינוקא". שני ינוקות נוספים שמונו במאה ה-19 היו רבי שלמה בן ציון מצ'רנוביל ורבי מנחם נחום מטולנא טולטשין.
ינוקא נוסף הוא רבי יהודה זונדל בידרמן בן רבי שמעון נתן נטע מלעלוב ביתר[3].
מרדכי יוסף ליינר נתייתם מאביו רבי יעקב מראדזין בשנת ה'תשס"ט טרם היותו בר מצווה אך אינו משמש עדיין באדמו"רות.
לעיתים הדבר גרם לפילוג; כך למשל האדמו"ר מבעלז, הרב ישכר דב רוקח, שעם פטירת דודו האדמו"ר רבי אהרן מבעלז ב-1957 היה רק בן תשע, וזקני החסידות החליטו לא להכתירו לאדמו"ר עד שיגיע לגיל 18, קיבל עד להכתרתו את הכינוי "הינוקא". קבוצת חסידים קטנה שלא קיבלה את המינוי פרשה מחסידות בעלז, ולאחר שנים קיבלה על עצמה את מרותו של בן-דודו, רבי יהושע רוקח ממכנובקה.
משמעות דתית
מושג הינוקא מבטא תפיסה קיצונית של המשכיות וירושה במושג ה"צדיק" (האדמו"ר), גם בטרם הוכיח הינוקא את עצמו. וכן מצינו בצדיקים בני דורנו שנקראו הינוקא מחמת גילם הצעיר אף שלא קיבלו הנהגתם בירושה אלא מחמת הפלא שבגיל כה צעיר זכו למה שזכו
ראו גם
לקריאה נוספת
- גדי שגיב, "'ינוקא': על צדיקים-ילדים בחסידות", ציון שנה עו, חוברת ב', תשע"א, עמ' 139–178.
- יונתן מ' בן-הראש, סבא וינוקא: האל, הבן והמשיח בסיפורי הזוהר, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"ט.
