יחסי פורטוגל–תאילנד

היחסים בין פורטוגל לתאילנד החלו במהלך המאה ה-16. פורטוגל הייתה האומה האירופית הראשונה שיצרה קשר עם סיאם, בשנת 1511 בתקופת איוטהאיה. מתיישבים פורטוגזים רבים הפכו לשכירי חרב של ממלכת איוטהאיה.^[1] בשנת 1538 בתקופת שלטונו של המלך טשארצ'אצ'ה צעדו 120 חיילים פורטוגלים עם המלך במערכה נגד אויביו וזכו לזכויות מסחריות ומגורי מגורים באיוטהאיה.^[2] הפורטוגלים הפכו לסוחרים זרים דומיננטיים, והקימו נוכחות בבירה. סוחרים פורטוגלים הציגו כלי נשק וכן סחורות מהעולם החדש, שהשפיעו על המטבח התאילנדי, השפה והתרבות. אף על פי שההשפעה מעבר לים של פורטוגל פחתה בהדרגה מהמאה ה-17, היא שמרה על קשרים עם סיאם. שגרירות פורטוגל בבנגקוק, שהוקמה בשנת 1820, היא הנציגות הדיפלומטית הוותיקה ביותר במדינה. בניגוד למעצמות אירופיות אחרות, שסיאם נאבקה בשאיפותיהם הקולוניאליות במהלך המאה ה-19, היחסים של סיאם עם פורטוגל היו ידידותיים במידה רבה. שתי המדינות שדרגו את משלחותיהן למעמד שגרירות בשנת 1964, ותאילנד הקימה שגרירות קבועה בליסבון בשנת 1981. כיום שתי המדינות חולקות כמות קטנה של פעילויות סחר, תיירות ותרבות.^[3][4][5][6]

מתיישבים פורטוגלים הקימו קהילה גדולה באיוטהאיה, שם הוקם רובע פורטוגלי נרחב מדרום לעיר. לאחר נפילת איוטהאיה בשנת 1767, התאספו הפורטוגלים בשלושה מקומות בבנגקוק: סביב כנסיית ההתעברות ללא רבב באזור סמסן, כנסיית סנטה קרוז בקודי צ'ין וכנסיית המחרוזת הקדושה בטלט נוי. צאצאיהם נטמעו בהדרגה בחברה התאילנדית, אם כי הקהילה, במיוחד בקודי צ'ין, עדיין שומרת על זהות ייחודית.^[7]

• פורטוגל מחזיקה בתאילנד שגרירות בבנגקוק וקונסוליה בצ'יאנג מאי.
• תאילנד מחזיקה בפורטוגל שגרירות בליסבון.