יחסי בלגיה–רואנדה

רואנדה ובורונדי היו שתי ממלכות עצמאיות באזור האגמים הגדולים לפני המרוץ לאפריקה. ב-1894 הם סופחו על ידי הקיסרות הגרמנית ובסופו של דבר הפכו לשני מחוזות של מזרח אפריקה הגרמנית.^[1] כחלק מהמערכה של בעלות הברית במזרח אפריקה, רואנדה ובורונדי נפלשו על ידי כוח בלגי ב-1916. הכוחות הגרמניים באזור היו קטנים ומפוזרים בשטח גדול מאוד. רואנדה נכבשה במהלך אפריל-מאי ובורונדי ביוני 1916.^[1]

הסכם ורסאי לאחר מלחמת העולם הראשונה חילק את האימפריה הקולוניאלית הגרמנית בין מדינות ההסכמה. מזרח אפריקה הגרמנית חולקה, ובלגיה קיבלה את רואנדה-אורונדי למרות שזו ייצגה רק חלק קטן מהשטחים שנכבשו על ידי הכוחות הבלגים במזרח אפריקה. מאוחר יותר, חבר הלאומים העניק רשמית את רואנדה-אורונדי לבלגיה כמנדט B-Class ב-20 ביולי 1922. משטר המנדט היה שנוי במחלוקת גם בבלגיה והוא לא אושר על ידי הפרלמנט הבלגי עד 1924.^[2] בניגוד למושבות שהיו שייכות לכוח הקולוניאלי שלה, מנדט היה כפוף תאורטית לפיקוח בינלאומי באמצעות ועדת המנדטים הקבועה של הליגה (PMC) בז'נבה, שווייץ.

לאחר תקופה של אינרציה, הממשל הבלגי הפך להיות מעורב באופן פעיל ברואנדה-אורונדי בין השנים 1926 ו-1931 תחת המושל שארל ויסין. הבלגים הרחיבו וגיבשו מבנה כוח המבוסס על מוסדות ילידים. בפועל, הם פיתחו מעמד שליט של הטוטסי כדי לשלוט רשמית על אוכלוסיית הוטו בעיקר, באמצעות מערכת הצ'יפים ותתי-הראשים תחת השלטון הכללי של שני המוואמי. מדע הגזע והאיגניקה הובילו את המנהלים הבלגים להאמין כי הטוטסי קשורים קשר גנטי יותר לאירופים מאשר בני ההוטו. כמה חוקרים, כולל ג'ון הנינג ספיק, הפיצו את ההשערה ההאמיטית שקבעה כי הטוטסי צאצאי "קווקזים שחורים" שפלשו לאירופה והיו אבותיהם של כל העמים האפריקאים "המתורבתים" יותר.^[3]

חבר הלאומים פורק רשמית באפריל 1946, בעקבות כישלונו במניעת מלחמת העולם השנייה. את חבר הלאומים החליף האו"ם החדש. בדצמבר 1946 הצביע הגוף החדש על סיום המנדט על רואנדה-אורונדי והחלפתו בסטטוס החדש של "טריטוריית נאמנות".^[4]

בעקבות תנועות עצמאות אנטי-קולוניאליות ברחבי אפריקה, ותסיסה ברואנדה שכללה את הפלת המלוכה במהפכה ברואנדה, רואנדה-אורונדי הפכה לעצמאית לאחר מעבר חפוז ב-1 ביולי 1962. היא התפרקה על פי קווים מסורתיים, והפכה לרפובליקה של רואנדה ולממלכת בורונדי.^[5]

הרפובליקה העצמאית החדשה של רואנדה, תחת הנשיא הראשון שלה, גרגואר קאייבנדה, כוננה מיד יחסים דיפלומטיים רשמיים עם בלגיה.

הסכמי ארושה משנת 1993, הסכם השלום שסיים בתחילה את מלחמת האזרחים ברואנדה, הוביל לאישור המנדט של UNAMIR ככוח שמירת השלום. בלגיה ובנגלדש היו המדינות הראשונות שתרמו חיילים.^[6] הכוח הבלגי הורכב מכ-440 חיילים.^[7]

לאחר ההתנקשות ב-Juvenal Habyarimana ב-6 באפריל 1994, שמועות לפיהן חיילים בלגים אחראים נפוצו ברדיו התעמולה של Hutu Power, כולל רדיו הטלוויזיה Libre de Milles Collines‏.^[8] בדרך להגנה על ראש הממשלה, אגתה אווילינגיאמה, נפלו 15 שומרי שלום בלגיים של UNAMIR בשבי צבא רואנדה. 10 מהם מחטיבת פרקומנדו נהרגו - הוכו למוות במאצ'טות ובותרו.^{[8] [9]} זה היה מהלך אסטרטגי של הקיצוניים מכוח ההוטו. כפי שמציינת אליסון דה פורגס מארגון Human Rights Watch, רציחות אלו היו "הצעד הראשון בתוכנית שנחשפה ב-11 בינואר להיפטר מכוח יעיל של UNAMIR".^[8]

ב-12 באפריל הודיעה ממשלת בלגיה כי היא מושכת את חייליה, והחלה לקרוא לנסיגה מוחלטת של UNAMIR.

בלגיה כוננה מחדש את היחסים הדיפלומטיים עם רואנדה לאחר רצח העם. היא אחת התורמות הגדולות ביותר של רואנדה לסיוע דו-צדדי, תרם 41.84 מיליון דולר בשנת 2019.^[10]

• בלגיה מחזיקה ברואנדה שגרירות בקיגאלי.
• רואנדה מחזיקה בבלגיה שגרירות בבריסל.