יחסי בוסניה והרצגובינה – טורקיה

ב-29 באוגוסט 1992 כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות. קיימים קשרים היסטוריים חזקים בין בוסניה והרצגובינה וטורקיה, שהוקמו לאחר הכיבוש העות'מאני של חצי האי הבלקני. גולה טורקית משמעותית נוצרה בשטחה של בוסניה והרצגובינה המודרנית לאחר הצטרפותה לאימפריה העות'מאנית. הבוסניאקים היו בין הסלאבים הראשונים באזור שהתאסלמו. מרבית הטורקים החלו לעזוב את בוסניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, לאחר מכן התמוטטה האימפריה העות'מאנית.

בשנת 1923 הפך מוסטפא כמאל אטאטורק למייסד המדינה הטורקית המודרנית, ושטחה של בוסניה והרצגובינה הפך לחלק מיוגוסלביה. תחת ממשלת יוגוסלביה, תפקיד הדת בחיי הבוסניאקים פחת, למרות העובדה שיוסיפ ברוז טיטו לא התנגד בגלוי למנהגי הדת של האוכלוסייה, כמו רוב מנהיגי המדינות הקומוניסטיות האחרות במהלך המלחמה הקרה. ב-6 בפברואר 1992 הכירה טורקיה בבוסניה והרצגובינה כמדינה עצמאית, וב-29 באוגוסט 1992 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים. ב-22 ביולי 1995 תיווך נשיא טורקיה סוליימאן דמירל משא ומתן בין בוסניה לקרואטיה, שלאחריהן פעלו שתי המדינות כחזית מאוחדת כנגד הכוחות המזוינים הסרביים.

בשנת 2011 הצהיר מוסטפא סריק, נשיא הקהילה האסלאמית בבוסניה והרצגובינה: "טורקיה היא אמא שלנו, כך זה היה וכך זה יהיה". ב-11 ביולי 2012 אמר ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, בעת ביקור באנדרטה בסרברניצה שהוקדשה לטבח בעיר זו, כי הפוליטיקאי הבוסני אלייה איזטבגוביץ' דיבר בחום מאוד על טורקיה במהלך שיחתם. ההשפעה הטורקית בקרב פוליטיקאים בוסנים גוברת בשנים האחרונות. רג'פ טאיפ ארדואן ידוע על מאמציו ליישב את שתי המפלגות הבוסניות העיקריות: מפלגת הפעולה הדמוקרטית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של בוסניה והרצגובינה.

בערים בוסניות רבות, רחובות נקראים על שם מדינאים וכובשים עות'מאניים. במרכז סרייבו יש רחוב על שמו של סוקוללו מחמד פאשה, ובביחאץ' יש רחוב על שם סולימאן המפואר.

בשנת 2003 הסתכם מחזור המסחר בין המדינות בסכום של 70 מיליון דולר. בשנת 2017 הסחר בין המדינות הסתכם ב-700 מיליון דולר.

• טורקיה מחזיקה בבוסניה והרצגובינה שגרירות בסרייבו וקונסוליה כללית במוסטר.
• בוסניה והרצגובינה מחזיקה בטורקיה שגרירות באנקרה ו-3 קונסוליות באיסטנבול, איזמיר ובורסה^[1].