יחסי אלבניה – קוריאה הצפונית

במהלך מלחמת קוריאה, קוריאה הצפונית וצבא העם הקוריאני נתמכו באופן דיפלומטי על ידי אלבניה. בין 29 ביוני ל-1 ביולי 1956, המזכיר הראשון של מפלגת העבודה של אלבניה אנוור הוג'ה אירח את ראש הממשלה קים איל-סונג בטירנה בביקור ממלכתי. ^{[4] [5] [6][7]} ב-6 ביוני 1959 קיבלו הוג'ה וראש הממשלה מהמט שהו את נשיא אספת העם העליונה צ'ו יונג-גון בביקור רשמי של רצון טוב. בשנת 1961, אלבניה וקוריאה הצפונית חתמו על הצהרת ידידות משותפת. ^[8]

לדברי צ'ארלס ארמסטרונג, אלבניה הייתה "מבחן לקמוס" לקביעת מעמדה של קוריאה הצפונית בפיצול הסיני-סובייטי.^[9] במהלך הפיצול הסיני-סובייטי, קוריאה הצפונית נקטה בעמדה נייטרלית בעוד אלבניה תמכה בסינים, ותרמה להידרדרות היחסים. זה השפיע על המגעים האלבניים-קוריאנים, כאשר שגריר אלבניה טען באוקטובר 1961 שראש הממשלה קים במהלך פגישת קונגרס במוסקבה "יכול והיה צריך לקיים יותר מגעים עם המשלחת שלנו" וכי "הוא חושש שיבחינו בו הסובייטים." באותו חודש, הותר לשגרירות אלבניה בפיונגיאנג להפיץ חוברות אנטי-סובייטיות לאחר התייעצות מוקדמת עם ממשלת קוריאה הצפונית. באספה כללית של WPK במרץ 1962, הודה ראש הממשלה קים כי "עלינו (קוריאה הצפונית) להתכונן למקרה שברית המועצות תזרוק אותנו הצידה באותו אופן כפי שקרה לאלבניה".^[9]

בשנות ה-70 היחסים בין שתי המדינות הידרדרו, כאשר הוג'ה כתב ביוני 1977 כי מפלגת הפועלים הקוריאנית בגדה בקומוניזם על ידי קבלת סיוע חוץ (במיוחד בין הגוש המזרחי למדינות כמו יוגוסלביה). הגינוי שהשמיעה קוריאה הצפונית תרם להתפתחות האידאולוגיה שלו הוג'איזם, אשר הגדירה מדינות כמו קוריאה הצפונית כ"רוויזיוניסטיות". הוא גם תקף את פולחן האישיות של קים, שלטענתו "הגיע לרמה שלא נשמעה כמותה בשום מקום אחר, בין אם בעבר או בהווה, שלא לדבר על במדינה שקוראת לעצמה סוציאליסטית". ^{[10] [11]} כתוצאה מכך, היחסים בין שתי המדינות נותרו צוננים עד למותו של הוג'ה ב-1985 ולנפילה לאחר מכן של הרפובליקה הסוציאליסטית העממית שהקים.

היחסים נורמלו לאחר 1990, אולם לא היו ברמה גבוהה כפי שהיו קודם לכן. בנובמבר 2012, לרגל יום השנה ה-100 לעצמאותה של אלבניה, שלח נשיא הפרלמנט הצפון קוריאני קים יונג-נאם הודעת ברכה לנשיא אלבניה בויאר נישני.^[3] כיום, קוריאה הצפונית מיוצגת באלבניה על ידי שגרירותה בסופיה, בולגריה. ^[12]