יחסי אלבניה–גרמניה

בשנת 1913 הוקמה נסיכות אלבניה, ובראשה הועמד הנסיך הגרמני וילהלם, נסיך אלבניה מבית ויד, שעמד בראשה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1943 נכבשה אלבניה על ידי גרמניה הנאצית, אשר שלטה באלבניה עד לשחרורה בשנת 1944.

יחסים נורמליים בין אלבניה וגרמניה המערבית נחסמו במשך שנים בשל אי-הסכמה על פיצויי המלחמה, בעוד שהמשטר הקומוניסטי באלבניה קיים יחסים יותר ידידותיים עם גרמניה המזרחית. ב-2 בדצמבר 1949 הכירה הממשלה הקומוניסטית האלבנית בגרמניה המזרחית, ובשנת 1952 כוננו השתיים קשרים דיפלומטיים. אחרי 1961 היחסים בין המדינות הצטננו, ונשארו כך במשך יותר מ-20 שנים, עד שבשנת 1984, ראש ממשלת בוואריה, פרנץ יוזף שטראוס ביקר באלבניה, ובכך היה לפוליטיקאי המערב-אירופי הבולט הראשון שביקר באלבניה מאז מלחמת העולם השנייה.^[2]

היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו בשנת 1986, והם הפכו לפעילים יותר מאז שאלבניה עברה את תהליך הדמוקרטיזציה ב-1991.^[3]

גרמניה היא המשקיעה השישית הגדולה ביותר באלבניה במונחים של היצוא מאלבניה, והחמישית מבחינת היבוא אליה. ב-2007, על מנת לפתח יחסים כלכליים, נוסדה לשכת המסחר והתעשייה האלבנית-גרמנית באלבניה (DIHA).

המשקיעה הגרמנית הישירה הגדולה ביותר היא Telekom אלבניה. לופטהנזה ואוסטריאן איירליינס מפעילים מדי יום טיסות ישירות בין טירנה לפרנקפורט ווינה, ונמל התעופה האם תרזה היה בבעלות משקיעים גרמניים עד 2016. לחברות גרמניות בולטות יש סניפים בארץ או לשווק את המוצרים שלהם באמצעות אלבנית שותפים אלבנים.

גם בגרמניה, תומך ונותן כספים 11 אלבנית בתי ספר שבו הגרמנית נלמדת כשפה זרה. בוגרי ברשותו של דו-לשוניים אלבנית הבגרות תעודת ישירות זכאים ללמוד באוניברסיטה גרמנית.

גרמניה מחזיקה באלבניה שגרירות בטירנה בלבד. מאידך, אלבניה מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-3 קונסוליות באסן, מינכן ושטוטגרט.^[4]