יחסי איראן – קוריאה הצפונית
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת מתונה. | |
| יחסי איראן – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
 |  |
 | |
| איראן | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 89,809,781 | 26,244,582 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 388,544 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,326 | |
| משטר | |
| רפובליקה אסלאמית | דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי |
יחסי איראן–קוריאה הצפונית (בפרסית: روابط ایران و کره شمالی, בקוריאנית: 이란-조선민주주의인민공화국 관계) הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה. היחסים מתוארים על ידי סוכנויות הידיעות הרשמיות של שתי המדינות כחיוביים.
היסטוריה
היחסים הדיפלומטיים החלו בעקבות המהפכה האיראנית ב-1979 והקמתה של הרפובליקה האסלאמית. איראן וצפון קוריאה התחייבו לשיתוף פעולה בתחום החינוכי, המדעי והתרבותי.[1] בכלי תקשורת דווח כי שיתופי פעולה אלו הורחבו אף למישור הגרעיני.[2] עם זאת, הצהרות רשמיות של ממשלת ארצות הברית[3] וכמה מחקרים אקדמאיים ערערו על אמינותם של דיווחים אלו.[4]
המערב העלה בעבר חששות מעסקאות הנשק של קוריאה הצפונית ואירן. החל מאמצע שנות השמונים צפון קוריאה הייתה למתווכת בין הגוש הקומוניסטי לבין איראן, בנוסף לכך מכרה צפון קוריאה לאירן נשק מייצור מקומי. כיום, צפון קוריאה ממשיכה את מכירת הטילים שלה לאיראן. צפון קוריאה ואיראן הן שתי המדינות הנותרות מ"ציר הרשע" של ג'ורג' וו. בוש, דבר שהביא לחששות רבים בנוגע ליחסים בין אירן לקוריאה הצפונית.
עם זאת, מערכת היחסים בין צפון קוריאה לאירן ידעה גם תקופות מתוחות. אף על פי ששתי המדינות מגלות התנגדות למדיניות החוץ של המערב ככלל וארצות הברית בפרט, ישנם הבדלים, לעיתים ברורים, באינטרסים הלאומיים של כל אחת מהמדינות. לדוגמה, אף על פי שצפון קוריאה העניקה לאירן סיוע צבאי במהלך מלחמת איראן–עיראק (מעשה שגרם לבגדאד לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם פיונגיאנג), קוריאה הצפונית עשתה ניסיונות חוזרים ונשנים לנרמל את היחסים עם ממשלת עיראק. ב-1982 הרשויות בצפון קוריאה הזמינו באופן סודי משלחת עיראקית לביקור, אך רק נציג עיראקי לא רשמי הגיע. השיחות לנרמול היחסים נכשלו, אך עצם הניסיון גילה כי צפון קוריאה לא הייתה מחויבת אידאולוגית לרדיפה של אירן נגד סדאם חוסיין. מצד שני, מנהיגי אירן החליטו לקיים יחסים דיפלומטיים עם שני הקוריאות: הצפונית והדרומית, למורת רוחה של פיונגיאנג. במשברים הפנים קוריאניים האחרונים, סוכנויות הידיעות האיראניות בדרך כלל ציטטו את דבריה של סוכנות הידיעות הרשמית של קוריאה הצפונית יחד עם הצהרות של פוליטיקאים מערביים ודרום קוריאניים, ללא העדפה של מי מהצדדים.[5]
בין שתי המדינות אין תיאום מלא בעמדות כלפי הטרור הבינלאומי. מצד אחד, גם איראן וגם צפון קוריאה סיפקו סיוע צבאי לארגון הטרור חזבאללה בלבנון, ושתיהן פועלות יחד עם משטרו של בשאר אל-אסד במאבקו נגד הזרוע הסורית של דאעש במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. מצד שני, איראן וצפון קוריאה מחזיקות דעות שונות בתכלית על המאבקים של המערב וארצות הברית נגד: הטליבאן, בוקו חראם והזרוע העיראקית של דאעש. בעוד צפון קוריאה מדגישה כי מאמציהם של מדינות המערב לדכא ארגונים אלו מהווה התערבות בענייניהם הפנימיים של אפגניסטן, ניגריה ועיראק, מנהיגי אירן ראו בקבוצות הסלפיות הקיצוניות איום ישיר על האינטרסים שלהם, והאשימו את ארצות הברית בכך שאינה מטפלת בארגונים אלו בצורה מספיק תקיפה.[6][7]
ארצות הברית מגדירה את שתי המדינות כמדינות תומכות טרור.
שגרירים
רשימה של שגרירי צפון קוריאה באיראן
- קים צ'אנג-ריונג (מונה 8 בינואר 2004)[8]
רשימה של שגרירי איראן בצפון קוריאה
שיתוף פעולה ביטחוני
מאז שנות השמונים נהפכה צפון קוריאה לספקית אמינה של נשק למדינות אחרות, כולל איראן. מכירות הנשק בין איראן וצפון קוריאה גדלו באופן משמעותי במהלך מלחמת איראן–עיראק.[14] מכירות הנשק בין המדינות הפכו לשיתוף פעולה צבאי נרחב יותר, במסגרתו המדינות אף החליפו ביניהם מידע על פיתוח נשק גרעיני. במערכת היחסים הזו שולבה גם סוריה.[15][16]
במהלך מלחמת המפרץ, חימשה צפון קוריאה, לכאורה, את איראן במגוון כלי נשק לרבות נשק נגד מטוסים, מקלעים, מרגמות, תחמושת, טנקים, נשק קל, מוקשים ימיים, מערכות נ"ט ומערכות טילי קרקע-אוויר.[17] על פי המרכז למחקר של הקונגרס האמריקאי, בדצמבר 2009 הפרה צפון קוריאה את האמברגו שהוטל עליה ומשלוח של נשק נשלח מצפון קוריאה לאירן. המשלוח יורט בתאילנד. [18][19] כלי הנשק על המשלוח כללו משגרי רקטות, טילי קרקע-אוויר וחלקי טילים אחרים.
בנוסף לנשק, צפון קוריאה ואיראן מחליפות ביניהם ידע צבאי ובפרט ידע הקשור למבצעים מיוחדים ובניית מתקנים מתחת לפני הקרקע. צפון קוריאה אימנה לכאורה קצינים איראנים בטכניקות הצבאיות המתקדמות הללו.
במרץ 2013, צפון קוריאה, איראן וסוריה, חסמו אמנה של האו"ם [20] שמטרתה קביעת "סטנדרטים עבור כל מעבר של נשק קונבנציונלי בין מדינות".[21]
ג'פרי לואיס (אקדמאי), מומחה לכלי נשק, טוען כי השלב השני של הטיל הבליסטי הבין יבשתי של צפון קוריאה, הוואסונג-14, דומה לשלבים העליונים של רכבי החלל האיראניים.[22]
ראו גם
לקריאה נוספת
McEachern, פטריק וג ' קלין אובריין McEachern. צפון קוריאה, איראן, האתגר הבינלאומי סדר (Routledge, 2017). https://www.routledge.com/North-Korea-Iran-and-the-Challenge-to-International-Order-A-Comparative/McEachern-McEachern/p/book/9781138295124
פיצפטריק, מארק. איראן וצפון קוריאה: ההתפשטות נקסוס. הישרדות, Vol. 48, מס ' 1 (2006), pp. 61-80.
לבקוביץ אלון. איראן וצפון קוריאה שיתוף פעולה צבאי: שותפות בתוך 'ציר הרשע'. איראן-דופק 10 (2007), עמ'. 1-3: https://web.archive.org/web/20150107132716/http://humanities.tau.ac.il/iranian/en/previous-reviews/10-iran-pulse-en/117-10 .
