יחסי איסלנד–שוודיה

איסלנד ושוודיה הן שתי מדינות נורדיות שאכלסו את הוויקינגים. השוודי הראשון הידוע שהגיע לאיסלנד היה גארר סווארסון בשנת 870. בשנת 1380 הצטרפה איסלנד (שבאותה עת נשלטה על ידי נורווגיה) לאיחוד קאלמאר, שהייתה איחוד של שלוש הממלכות של דנמרק, נורווגיה ושוודיה, והתקיימה עד לפירוק האיחוד בשנת 1523. לאחר מכן נשלטה איסלנד בידי דנמרק עד להשגת עצמאותה בשנת 1918. ב-27 ביולי 1940 כוננו איסלנד ושוודיה יחסים דיפלומטיים. ביוני 1944 הפכה איסלנד לרפובליקה, ושתי המדינות פתחו שגרירויות זו בבירה של זו, בהתאמה. במהלך מלחמת העולם השנייה שתי המדינות נותרו נייטרליות באופן רשמי, עם זאת, איסלנד נכבשה על ידי בעלות הברית, ושימשה כבסיס ימי, בעוד שוודיה באופן לא רשמי סייעה לבעלות הברית.

מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין איסלנד לשוודיה, שתי המדינות השתתפו באופן פעיל בזירה הבינלאומית כדי לדון בסוגיות המשפיעות על המדינות הנורדיות, כגון שינויי אקלים, המדיניות הארקטית ובהגנה הדדית מחוץ לנאט"ו. שתי המדינות השתתפו בלחימה באפגניסטן, כחלק מכוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי.

במהלך המשבר הפיננסי האיסלנדי בין השנים 2008-2011, הבנק הלאומי של שוודיה הלווה 5 מיליארד קרונה שוודית (520 מיליון €) לבנק קאופטינג האיסלנדי, כדי לשלם את חובותיו למפקידים ונושים אחרים שהושפעו מהמשבר הפיננסי.

איסלנד מחזיקה בשוודיה שגרירות בסטוקהולם, ו-5 קונסוליות בגטבורג, בינקפינג, בקרלסטד, במאלמה ובאומאו. מאידך, שוודיה מחזיקה באיסלנד שגרירות ברייקיאוויק, ו-3 קונסוליות כבוד בהוסאוויק, באיסאפיירד'ור ובסייד'יספיירד'ור^[1].