יחסי איטליה–הוותיקן

היחסים עם ממלכת איטליה היו קשים וטעונים בתקופת האפיפיורות של פיוס התשיעי ולאו השלושה-עשר, שנאלצו לסבול את מעמדו של אסיר הוותיקן לאחר כיבוש רומא, בשל סירובם להכיר בחוק ההתחייבויות. לאו השלושה עשר אסר על הנוצרים להשתתף בבחירות והאשים את איטליה בשליטה על ידי הבונים החופשיים.

רק תחת פיוס האחד עשר נחתמו ההסכמים הלטראניים, שהקימו את מדינת הוותיקן, המאפשרת אוטונומיה אפיפיורית גדולה יותר.

הרפובליקה האיטלקית החדשה שהוקמה בשנת 1946 מכירה בחופש הדת. עם זאת, תחת פיוס השנים עשר ופאולוס השישי, פרחו הדמוקרטים הנוצרים והשפיעו רבות על הפוליטיקה האיטלקית, כדי למנוע את עליית המפלגה הקומוניסטית האיטלקית לשלטון.

בשל גודלה של מדינת הוותיקן, שגרירויות שהוסמכו לכס הקדוש ממוקמות על שטח איטלקי. הסכמים שנחתמו בין איטליה למדינת הוותיקן מאפשרים שגרירויות כאלה. שגרירות איטליה לכס הקדוש היא ייחודית בקרב שגרירויות זרות, בכך שהיא השגרירות היחידה שממוקמת על שטחה הביתי.

הכס הקדוש מקיים יחסים דיפלומטיים רשמיים עם 176 מדינות ריבוניות, האיחוד האירופי ומסדר מלטה; 69 מהמשימות הדיפלומטיות שהוסמכו לכס הקדוש שוכנות ברומא, אם כי במדינות אלה יש אז שתי שגרירויות באותה עיר, שכן, בהסכם בין הכס הקדוש לאיטליה, לא ניתן לאשר את אותו אדם בו זמנית לשניהם.

זה נראה בבירור מהעובדה שאיטליה מכירה ברפובליקה העממית של סין, וככזו, שגרירות PRC לאיטליה נמצאת ברומא. עם זאת, מדינת הוותיקן מכירה ברפובליקה של סין (השולטת בטייוואן), וככזו שגרירות ה-ROC לכס הקדוש נמצאת גם היא ברומא. מכיוון שאיטליה הייתה המדינה הראשונה שהכירה בכס הקדוש כאומה ריבונית, שגרירותה הייתה הראשונה שהוקמה.

לאיטליה קיימת שגרירות לכס הקדוש הממוקמת ברומא, ואילו לכס הקדוש יש נונציו אפיפיורי לאיטליה שאף הוא שוכן ברומא^[1].