יחסי איחוד האמירויות הערביות – סין

יחסי איחוד האמירויות הערביות – הרפובליקה העממית של סין
איחוד האמירויות הערביות	הרפובליקה העממית של סין
איחוד האמירויות הערביות	הרפובליקה העממית של סין
שטח (בקילומטר רבוע)
83,600	9,596,967.75
אוכלוסייה
9,585,626	1,425,217,840
תמ"ג (במיליוני דולרים)
507,535	17,963,171
תמ"ג לנפש (בדולרים)
52,947	12,604
משטר
מונרכיה חוקתית פדרלית	רפובליקה עממית חד-מפלגתית מאואיסטית

יחסי איחוד האמירויות הערביות–סין (בערבית: العلاقات الصينية الإماراتية, בסינית: 中国－阿联酋关系) הם היחסים הדיפלומטיים בין איחוד האמירויות הערביות ובין הרפובליקה העממית של סין. היחסים בין המדינות כוננו ב-1984. לאיחוד האמירויות הערביות יש שגרירות בבייג'ינג וקונסוליה כללית בהונג קונג ושאנגחאי, ולסין יש שגרירות באבו דאבי וקונסוליה כללית בדובאי.

היחסים בין המדינות נבנו על מסחר. ב-2007 היקף הסחר בין סין לאיחוד האמירויות הערביות עמד על למעלה מ-19.4 מיליארד דולר אמריקני. ישנן כ-2000 חברות סיניות הפועלות באיחוד האמירויות הערביות ומספר רב של סינים שמעורבים בענף הבנייה באיחוד האמירויות הערביות^[1]. בנוסף, איחוד האמירויות הערביות היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של סין במפרץ פרסי ושותפת הסחר הגדולה ביותר בקניית מוצרים סיניים במפרץ הפרסי.

באפריל 2019, חתם שליט דובאי על 3.4 מיליארד דולר בעסקאות השקעה בין איחוד האמירויות לבין סין, והסחר השנתי בין הצדדים צפוי לגדול ל־106 מיליארד דולר עד 2022. הקהילה הסינית באמירויות מונה יותר מ־18 אלף איש הנמצאים במפרץ. איחוד האמירויות מעבר להיותו שותף הסחר, משמש ערוץ מרכזי להעברת מוצרים לשווקים במזרח התיכון ובאפריקה. האינטרס הכלכלי של מדינות המפרץ, כך נראה, גובר על דאגתן לאוכלוסייה המוסלמית בסין. בין השנים: 2016-2019, עלו עדויות חדשות להידוק השליטה המתמשכת על האוכלוסייה המוסלמית בסין. על פי ממצאים של ה־BBC ועיתון ה"גרדיאן", מה שהחל ב־2016 כהרס מסגדים באזור שין־ג'יאנג שבמערב המדינה, המשיך לגל מעצרים ונקיטת יד נוקשה כלפי תושבים מוסלמים. באופן חריג, מגמות אלה לא משפיעות על יחסי סין ומדינות המפרץ. והבריתות האסטרטגיות קרובות מאי פעם, והיחסים רק ממשיכים להתחמם;^[2]