יחסי אורוגוואי–איטליה
| יחסי אורוגוואי–איטליה | |
|---|---|
 |  |
 | |
| אורוגוואי | איטליה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 176,215 | 301,340 |
| אוכלוסייה | |
| 3,423,316 | 58,697,744 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 71,177 | 2,010,432 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 20,792 | 34,251 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פרלמנטרית |
יחסי אורוגוואי–איטליה הם היחסים הרשמיים שבין הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי לבין הרפובליקה האיטלקית.
לאיטליה שגרירות במונטווידאו,[1] ו-3 קונסוליות של כבוד (בקולוניה דל סקרמנטו, מונטווידאו ופייסנדי).[2] לאורוגוואי שגרירות ברומא,[3] ו-4 קונסוליות של כבוד (בבולוניה, ג'נובה, ליבורנו וונציה).[4]
היסטוריה
ליחסים הדיפלומטיים שבין שתי המדינות היסטוריה ארוכה, עוד לפני איחוד איטליה, כשלממלכת סרדיניה היה נציג במונטווידאו משנת 1834.[5]
איטליה מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה של אורוגוואי במשך מאות בשנים: המתיישב הראשון במונטווידאו, חואן בורגס (למעשה ג'ובאני בורגזה) הגיע מאיטליה. אלפי מהגרים מאיטליה הגיעו לאורוגוואי במחצית השנייה של המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20.
במהלך העשורים האחרונים מתרחש גל הגירה הפוך: כיוון שלאלפי אזרחי אורוגוואי יש דרכון איטלקי, רבים החליטו להגר לאיטליה בחיפוש אחר הזדמנויות.
שתי המדינות הן חברות מלאות של האיחוד הלטיני ושל ארגון האומות המאוחדות. לאיטליה לשכת מסחר מרכזית במונטווידאו.
ביקורים רשמיים
היחסים האיתנים שבין שתי המדינות מתחזקים עוד יותר במהלך ביקורים רשמיים. ב-1 במרץ 1985, כאשר חוליו מריה סנגויטי נכנס לתפקידו, נכח בטקס ראש ממשלת איטליה בטינו קרקסי.
במאי 2013 נשיא אורוגוואי חוסה מוחיקה ערך ביקור רשמי באיטליה.[6]
