יחסי אוסטריה–בולגריה

יחסי אוסטריה–בולגריה הם יחסי החוץ המתקיימים בין רפובליקת אוסטריה לרפובליקה הבולגרית.

היסטוריה

בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נותרה ממלכת בולגריה נייטרלית. עם זאת, בהדרגה החלו גם מעצמות המרכז, שכללו את הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית, וגם מדינות ההסכמה בהנהגת בריטניה וצרפת להבין את היתרונות שבולגריה עשויה לספק. הגרמנים ידעו שהם זקוקים לעזרתה של בולגריה כדי להביס את ממלכת סרביה ובכך לפתוח קווי אספקה מגרמניה לאימפריה העות'מאנית ולחזק את החזית המזרחית נגד רוסיה. בולגריה ניהלה משא ומתן הן עם הגרמנים והאוסטרו-הונגרים, והן עם הבריטים והצרפתים, אשר התנאים שהציעו היו נדיבים פחות. ב-1915 חתמה בולגריה על האמנה הבולגרית-גרמנית, אשר צרפה את בולגריה למעצמות המרכז. חיילים בולגרים לחמו לצד הגרמנים והאוסטרים בחזית המקדונית, אולם ב-1918 נכנעה בולגריה בפני מדינות ההסכמה, וב-1919 חתמו הבולגרים על חוזה ניי.

במהלך מלחמת העולם השנייה לחמה בולגריה לצד גרמניה הנאצית, שכללה אף את אוסטריה, מאז האנשלוס בשנת 1938. ב-26 באוגוסט 1944 הודיעה בולגריה על חזרתה לנייטרליות לאור התקדמותו המהירה של הצבא האדום וב-9 בספטמבר 1944 בוצעה הפיכה בממלכה בסיוע כוחות הצבא האדום, אשר התקדמו לעבר סופיה. ראש הממשלה קונסטנטין מוראבייב הודח ובמקומו תפס את השלטון הגנרל קימון גאורגייב שהודיע על הצטרפות בולגריה לבעלות הברית. הצבא הבולגרי שבעת ההיא מנה כ-450,000 לוחמים הצטרף לצבא האדום במסגרת החזית האוקראינית השלישית ונטל חלק בלחימה ביוגוסלביה, הונגריה ואוסטריה כנגד צבאות גרמניה הנאצית. ב-8 במאי 1945 השתתפו הכוחות הבולגרים בכיבוש העיר קלגנפורט שבאוסטריה^[1]. במהלך המלחמה הקרה, הייתה בולגריה חלק ממדינות ברית ורשה, בעוד אוסטריה נותרה נייטרלית.

מדיה וקבצים בנושא יחסי אוסטריה–בולגריה בוויקישיתוף