יוסף סדן

יוסף סדן הוא בנו של הסופר והחוקר דב סדן ואחיו של הכלכלן עזרא סדן. נולד בתל אביב, שם סיים בבית הספר העממי תל נורדאו והמשיך בירושלים, במגמה המזרחנית בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית, אותו סיים ב-1958. למד לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בשפה וספרות ערבית, בשנים 1958–1963.^[1] עבודת התזה שלו לתואר השני הייתה בנושא: "הבית וציודו" במזרח התיכון בימי הביניים, בהדרכת הפרופסורים יהושע בלאו ואליהו אשתור. בין 1965 ל-1969–1970 שקד על עבודת הדוקטורט בסורבון (Sorbonne) שבפריז, בהדרכתם של הפרופסורים קלוד כאהן (Claude Cahen), שארל פלה (Charles Pellat), וז'אנין סורדל-תומין (Janine Sourdel-Thomine). נושא עבודת הדוקטורט היה רהיטים במזרח התיכון בימי הביניים. במקביל היה שנה עוזר מחקר במחלקה השישית (Sixième Section) של האקול פראטיק דה אוטז אטיד.

מאז 1970 עבד באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל באוניברסיטה העברית; משנת 1976/70 עבד במשרה מלאה באוניברסיטת תל אביב. כן עבד במשרה חיצונית וחלקית באוניברסיטת חיפה, במכללת מנשה. ב-1976 התמנה למרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב, ב-1983 פרופסור חבר וב-1989 כפרופסור מן המניין. בסוף 2007 יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס. שהה בשבתונים בפריז בסורבון ובספרייה הלאומית) ובאוניברסיטת ליידן. היה מופקד הקתדרה ע"ש איירין הלמוס לספרות ערבית עד אוקטובר 2009.

מחקריו של יוסף סדן עניינם ציוויליזציה חברתית וחומרית, ספרות ערבית בת ימי הביניים, בעיקר פרוזה (אדב) וקשרים יהודיים-ערבים ובהם יהודה אלחריזי ושבתאות. באחרונה מתרכז גם בגאולת סיפורים, מעין רומנים טרום-מודרניים נוסח "אלף לילה ולילה".

גרסה מועשרת ומשופרת של עבודת הדוקטור של יוסף סדן ראתה אור בשנת 1976 כספר בשם: Le mobilier au Proche-Orient medieval בהוצאת בריל, ליידן. בספר זה התחקה סדן אחר היבטים זנוחים במחקר של חיי היום-יום, בעיקר של השכבות העממיות, שכמעט ואינו נזכר בטקסטים הספרותיים ובכתיבה ההיסטורית. סדן גילה זאת באמצעות מציאת אזכורי-אגב בטקסטים ומעט מן האמנות (איקונוגרפיה) פער זה מילא גם על ידי עיון בכתובות של כלות יהודיות, שנכתבו בעיקר בערבית-יהודית בגניזה הקהירית.

ספרו זה של סדן ראה אור בשנת 2003 בהוצאת עם עובד.^[2]הספר מורכב מסיפורים מכתבי יד שטרם ראו אור ויכלו בקלות להסתפח ל"אלף לילה ולילה", אולם מסיבות שונות לא שפר גורלם, אך הם יפים לא פחות. הספר פותח עולם שלם לצד "אלף לילה ולילה", על יצירות דמויות רומנים של הספרות הערבית לפני פרוץ הספרות המודרנית ומשקף גם מידה של עממיות, מסורת של מספרי סיפורים בעל פה, שכנראה גם מעלים על הכתב מדי פעם את דבריהם (אם מצויות שתי גרסאות לאותו סיפור, הן אינן דומות, כי לרוב אין המספר מעתיק אלא דבריו קולחים מאליהם בצורה שונה). יחד עם זה בולטים טקסטים אחדים שהם רוויי שירה ומדגימים היטב שגם מספרים עממיים ממשיכים בצורה מסוימת את מסורת השירה הערבית הקלאסית (הפואטיקה). הספר נדפס אחר כך גם במהדורה צרפתית בשנת 2004 תחת הכותר Et il y eut d'autres nuits, ובקרוב ייצא לאור גם בערבית. הטקסטים מתיימרים לשקף את התרבות העבאסית, או הממלוכית, אולם למעשה כמה מכתבי היד שהגיעו לידינו הם לעיתים קרובות שייכים לתקופה מאוחרת, ראשית התקופה העות'מאנית.^[3]

ב-2007 ראתה אור בביירות ובקלן מהדורה משופרת של ספרו של סדן על הומור ערבי, שיצא ב-1984–1985 בישראל.^[4]

סדן חקר את ההבדלים בין טקסטים גבוהים לבין סוג הומור, שהיה אולי עממי יותר, ההתפצלות לוריאציות שונות ואף הפוכות של אותו מוטיב הומוריסטי עצמו, המיוחס לאישים שונים במשך הדורות. הקשר בין הצורך בהומור לאווירה הרצינית והנוקשה של גינוני חצרות השליטים אשר מולידה שיעמום ומעודדת להזמין בדיחות, ליצנים, טיפוסים מוזרים וכדומה ולהנות מסוג של "אנטי רשמיות", שיש לה גם מונחים מיוחדים בעולם ימי-הביניים; במילים אחרות: ספרות הומור על רקע חברתי. נסקרו בספר במיוחד הלצות הקשורות בטיפוסים משעממים "נודניקים".^[5]

יוסף סדן פיתח בטקסט ובתרשימים שיטה לאומדן התפתחות של מליצות, אשר הוא מכנה בשם: תורת המעאני, השונה מתורת השירה הקרויה פואטיקה המקובלת של ימי הביניים (בלאגה), אך גם משלימה אותה. לפי אומדן זה משורר אחד יצור מליצה המורכבת מקישוטים ודימויים ויבוא משורר שני וישכלל את המליצה, לפעמים על ידי אמירת אותו תוכן תוך החלפת המשקל בחריזה ולרוב גם על ידי שינוי אלמנטים; משורר שלישי יפתח את המליצה מן השני וחוזר חלילה: הפיתוח של משורר קודם ייחשב כ"חומר גלם" לפיתוח בשביל המשורר הבא, ואילו המשורר הבא אחריו יתייחס לנוסח המפותח כאל "חומר גלם" יחסית לשלב פיתוחו להבא. הדבר גם מסביר את נטילת המליצות הערביות על ידי משוררים עבריים בספרד והפיכתם לנכסים עבריים ובמושגים מקראיים וכיוצא בהם; בכך הם רק ממשיכים מסורות פיתוח מליצי הקיימות בתרבות ערב ואין בזה חלילה כדי נטילה מגונה (פלגיאט).^[6]

שני חוקרים בתחום המעאני, ד"ר נאדר מסארווה וד"ר מחמד ג'בארין כתבו עבודת דוקטור אצל סדן והם ממשיכים בחקר הנושא המליצי הזה.

סדן ערך השוואה בין נוהגי אסלאם ליהדות בנוגע לגניזה. כלומר, מה לעשות בספרים שבלו, או שאחזה בהם טומאה לפי האסלאם, עם השלכה מאוד משמעותית לגבי הגניזה היהודית. זווית הראיה שלו, הלכות האסלאם המפורשות והעממיות, פותחת אשנב להבין את תופעת הגניזה היהודית, למרות ההבדלים. זאת מאחר שהוראות קצרות בעניין גניזת כתובים מצויות אצל יהודים כבר בספריהם הקדומים (חקר זאת, בין היתר, מנחם הרן), אבל באסלאם נשתמרו גם כל הוויכוחים, הלבטים, הסתירות והאפשרויות שקדמו להוראות ואף ליוו אותן לאורך הדורות.^[7]

סדן חקר את הקשרים בין ערבית ועברית, אסלאם ויהדות ובחן את האספקטים הפחות נודעים בקשרים הללו. למשל התנועה השבתאית בתימן (תנועה מקומית שיש מגדירים את קשריה עם השבתאות הכללית כרופפים). והגזרות שניחתו על יהודי תימן בשל ההתעוררות שנתפשה כמרד על ידי שלטונות תימן.^[8]

עניין אחר המתקשר ליהדות או ללימודים עבריים הוא שירה עברית המושפעת משירת ערב (ראה להלן: אלחריזי), עניינים הנוגעים למריבה הבין-דתית: פולמוס מוסלמי ויהודי, כלומר: בין שתי הדתות, והיחס לכתבי-הקודש של כל אחת מהן^[9]וכן היחס לאתרים מקודשים: קברי נביאים מקראיים ובייחוד משה.^[10]

הספרות הטובה וכתיבת דברי הימים הרשמית בדרך כלל זונחות את תיאור בעלי המלאכה, אנשי השווקים, כגון צורפים, אופים, חופרי קברים והמוני מקצועות אחרים, פרט לסוגה מסוימת שהתפתחה מעט בהומור לפעמים כדי לתארם ובייחוד בצורה ששמים בפי כל אחד מבעלי המלאכה.תפקידם לדקלם ויוצא אפוא שבכך מתקרבים מאוד לדרמה; כאן התהוותה נקודת פגישה בין כתבי היד של סדן ומחקריו של פרופסור שמואל מורה על "תיאטרון חי" ערבי בטרום התקופה המודרנית.^[11]הם יוציאו בנושא ספר בשם "ממדים דרמטיים והריבוד החברתי : שני מחזות מצריים בני ימי הביניים" Dramatic Dimensions and Social Strata; Two Medieval Egyptian Plays.^[12]

יוסף סדן גילה את הביוגרפיה של המשורר והסופר אלחריזי בערבית, בתוך קובץ בכתב-יד מאת אִבְּן אלשַׁעַאר אלמַוְצִלי, והיא מדויקת, כפי שהייתה ההיסטוריוגרפיה הערבית המפותחת בת התקופה ההיא, כלומר מפורט: איפה הוא חי, מתי ואיפה הוא מת. הביוגרפיה לוקטה מעדי ראייה שהכירו את אלחריזי ואת מחבר הקובץ כאחד, ידעו על פעילותו בערבית ושיריו הערביים (ערבית ממש ולא רק ערבית-יהודית) ואפילו נותנים את שעת פטירתו המדויקת בחלב, ב-1225, דבר שטרם נודע קודם לכן, בעוד יצירתו הערבית שהוקדשה לקהל אצולה מוסלמית לא נודעה ואף לא שוערה קודם לכן. חוקרים אחדים הסיקו (ונזהר מכך חיים שירמן) שאלחריזי שערך סיור בארצות המזרח התיכון והקהילות היהודיות בו חזר לספרד מולדתו, ושם השלים את כתיבת תחכמוני. סדן גילה כי הוא לא חזר ולא התכוון לחזור לספרד (אם כי ביצירתו הוכיח געגועים אליה) וראה בארצות ערב את מרכז התרבות שהייתה נחלתו: התרבות הערבית שידע היטב, אף שהיה מספרד הנוצרית וגם הצטיין בשירים משובחים למדי בערבית שיועדו לשימושם של נסיכי האזור (סוריה) ותוגמל בנדיבות. זאת מלבד השכר שקיבל מיהודים על שירה עברית ופרוזה אומנותית בקהילות השונות.^[13]

בין הנושאים הנוספים אותם חקר סדן היה יין ומשקאות באסלאם, נימוסים (אטיקטה) ואורחות שלטון ואף תפישת הצדק.

מלבד תוכניותיו בתחום הסיפוּרי הקשור ב"אלף לילה ולילה" תוכניותיו של סדן הן להוציא ספר היסטורי ביחד עם אדם סילברשטיין מאוניברסיטת אוקספורד על התקופה הבֻּוַיְהִית, בערך ממחצית המאה ה-10 למחצית המאה ה-11. מדובר בחקירת כתב-יד אנונימי בן התקופה והוצאתו לאור והוא מהווה מקור לא אכזב לחיי היום-יום, האדמיניסטרציה וכדומה.^[14]

• לא אלף ולא לילה / ליקט ממקורות זנוחים ומכתבי-יד, תרגם וביאר: יוסף סדן תל אביב : עם עובד, תשס"ד 2003

מדיה וקבצים בנושא יוסף סדן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יוסף סדן
• רשימת ספריו ומאמריו של יוסף סדן, המכיל 135 פריטים (נכון למאי 2011)
• האתר של יוסף סדן (שיחות מצולמות בווידאו) ב"בית מדעֵי האדם" (Maison des Sciences de l’Homme) :
• אלכס בן ארי, לא אלף ולא לילה, יוסף סדן, עם עובד, בבלוג "הכנסו, גם פה אלים שוכנים"
• לא אלף ולא לילה, עם עובד
• יוסף סדן (1939-), דף שער בספרייה הלאומית

מכּתביו:

• גשר מאנדלוסיה לקהיר, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
• אלוהים, שמנו יאיר אף אם לא תיגע בו אש, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2005
• טלית תכלת פלסטינית - שניים אוחזים בה ולא יחלוקו, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2006
• אספרנס כהן, יהודייה עיראקית למהדרין, באתר הארץ, 15 בינואר 2007
• צאלח דיאב, את מחבר הרומן ביקשתי לבוא והוא נהפך לידידי, באתר הארץ, 24 באפריל 2008
• זלילת מעדנים על חשבונו של כפרי או בדווי, באתר הארץ, 16 במאי 2007
• מוקש קטן שטמן אבי, דב סדן, לביאליק, באתר הארץ, 8 באפריל 2009
• שהראזאד, באורח פמיניסטי, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2011
• צאלח דיאב, תרגם יוסף סדן, עולה ויורד, שיר, באתר הארץ, 23 ביולי 2010
• , מומר בשרות חכמי-אסלאם עות'מאנים בחיבור פולמוסי מהמאה הט"ו-הט"ז(הקישור אינו פעיל), פעמים, 42, חורף תש"ן, עמ' 91–104
• , רבי יהודה אלחריזי כצומת תרבותי-ביוגראפיה ערבית של יוצר יהודי בעיני מזרחן(הקישור אינו פעיל), פעמים,68, קיץ תשנ"ו ,עמ' 16–66
• , טהרה, טומאה וגניזה של ספרים - בין אסלאם ליהדות(הקישור אינו פעיל), פעמים, 70, חורף תשנ"ז, עמ' 4–22
• , אלף לילה ולילה בערבית-יהודית, נוסח אוראן(הקישור אינו פעיל), פעמים, 17, תשמ"ד, עמ' 76–87
• , הכרוניקה של אבן נאצר: טקסט חדש על תנועות משיחיות יהודיות בתימן במחצית השנייה של המאה הי"ז-רקע ותרגום(הקישור אינו פעיל), פורסם בפעמים, 43, אביב תש"ן, עמ' 111–135
• בהקדמה לספר 'לילות ערב'(הקישור אינו פעיל)