טריטון (ירח)

טריטון מרוחק כ־354,000 ק"מ מנפטון והוא משלים סיבוב אחד סביב צירו ב־5.87 ימי ארץ ובמהירות של 4.39 קמ"ש, במסלול שהוא כמעט מעגלי. נטיית מסלולו היא 157.3 מעלות ביחס למישור הקפתו את נפטון.

בשל תנועתו ההפוכה והשפעת כוחות הגאות שמפעיל עליו נפטון, טריטון מתקרב אליו יותר ויותר, ומעריכים כי תוך 3.6 מיליארד שנה הוא יגיע לגבול רוש ויתפורר בשל כבידתו של נפטון^[2].

צפיפותו של טריטון היא 2.05 גרם לסמ"ק, והוא ככל הנראה מורכב מ־25% קרח מימי ומ־75% מחומר סלעי. קוטרו 2,700 ק"מ, וטמפרטורת פני השטח של טריטון היא 235- מעלות צלזיוס, מה שגורם למתאן, לחנקן ולפחמן הדו־חמצני לקפוא. דבר זה מייחד את טריטון כגוף היחידי, ככל הידוע, שרוב פני הקרקע שלו עשויים מקרח חנקני, והוא נחשב לגוף הקפוא ביותר שנצפה עד כה במערכת השמש.

האטמוספירה של טריטון דלילה מאוד, והלחץ האטמוספירי על פניו הוא כ־0.01 מיליבר. גובה האטמוספירה הוא 5–10 ק"מ והיא מורכבת בעיקר מחנקן וכמות קטנה של מתאן קפוא. מהירות ההימלטות מעל פניו של טריטון שווה ל־1.45 ק"מ בשנייה, ויש לו שדה מגנטי.

קרומו של טריטון מורכב בעיקר מתרכובות של צורן (סיליקטים), אך מצויה עליו גם כמות רבה של קרח מימי וקרח מתאני קפוא. הקרום משופע באגמי קרח גדולים, מכתשי מטאוריטים ופסגות הרים קפואות. החללית וויאג'ר 2 תצפתה על טריטון גייזרים, המעיפים חומר לגובה של 8 ק"מ מעליו; החומר הנפלט מגייזרים אלו הוא ככל הנראה חנקן נוזלי, או תרכובות של מתאן, ומניחים כי פעילותם של הגייזרים הללו נובעת מחימום עונתי של טריטון על ידי השמש. גייזרים אלה מייחדים את טריטון והוא אחד משלושת הגופים במערכת השמש אשר מתרחשת בהם פעילות וולקנית.

בשל מסלולו ההפוך לכיוון תנועתו של נפטון, משערים כי טריטון היה גוף עצמאי וחלק מחגורת קויפר, עד אשר נלכד בכוח המשיכה של נפטון והפך ללוויין שלו. השערה זו מקבלת משנה־תוקף לאור הדמיון הגאולוגי הרב בין טריטון לפלוטו ולאור המסלול המעוות של נראיד, הירח השני של נפטון. משערים כי טריטון, בעברו בסמוך לנפטון, השפיע בכבידתו על נראיד והיטה אותו למסלול האקסצנטרי הנוכחי שלו.

מדיה וקבצים בנושא טריטון בוויקישיתוף

• טריטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)