טיסה 1344 של אייר אינדיה אקספרס
טיסה 1344 של אייר אינדיה אקספרס הייתה טיסת נוסעים בינלאומית, שהמריאה ב־7 באוגוסט 2020 מדובאי, איחוד האמירויות הערביות לקוז'יקוד, הודו. בעקבות ניסיונות נחיתה מרובים שכשלו בגלל רוחות כבדות, המטוס החליק על מסלול 10 בנמל התעופה הבין-לאומי של קליקוט (אנ'). 16 נוסעים ושני אנשי צוות – הטייס והטייס המשנה – נהרגו בהתרסקות.[דרושה הבהרה] התאונה הייתה אסון האוויר הקטלני ביותר בהודו למעלה מעשור לאחר ההתרסקות ב-2010 של טיסה 812 של אייר אינדיה אקספרס במנגאלור, בה נהרגו 158 בני אדם.[1][2]
 | |
| המטוס שהתרסק, צולם ב-2006. | |
| תאריך | 7 באוגוסט 2020  |
|---|---|
| מיקום | אחרי מסלול 10 שבנמל התעופה שליד קוז'יקוד, קרלה, הודו |
| גורם | החמצת עצירת המטוס בשטח המסלול |
| קואורדינטות | 11°07′59″N 75°58′14″E / 11.133055555556°N 75.970555555556°E |
| הרוגים | 18 |
| פצועים | 137 |
| ניצולים | 172 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | בואינג (737-8HG(SFP |
| מספר זנב | VT-AXH |
| שייכות | אייר אינדיה אקספרס |
| מוצא | נמל התעופה הבינלאומי דובאי, דובאי, איחוד האמירויות הערביות |
| יעד | נמל התעופה הבין-לאומי קליקוט, קוז'יקוד, קרלה, הודו |
| מפעיל | אייר אינדיה אקספרס |
| נוסעים | 184 |
| אנשי צוות | 6 |
| הרוגים | 18 |
| פצועים | 100+ |
| ניצולים | 172 |
  | |
הטיסה
המטוס מסוג בואינג (737-8HG (SFP עזב את שער E6 והמריא ממסלול 30R בנמל התעופה הבינלאומי דובאי ב־7 באוגוסט 2020, בשעה 14:14 שעון מקומי, והיה אמור להגיע לשדה התעופה הבינלאומי של קליקוט בקוז'יקוד, קרלה, בשעה 19:40 שעון מקומי, טיסה בעלת מרחק של 2,673 ק"מ.[3] זו הייתה טיסת השבה לאנשים שהיו תקועים בחו"ל בגלל מגפת הקורונה.
ההתרסקות
המטוס הצליח להגיע לנמל התעופה בזמן. הגישה הייתה לכיוון מסלול 28, אך הוא החמיץ שתי נחיתות בגלל רוח גבית והסתובב מעל המסלול בזמן שהמתין לפינוי השטח לפני שינחת על מסלול 10.
בגלל המונסון והשטפונות בקראלה באותה תקופה, תנאי מזג האוויר הסגריריים הפחיתו את הראות בעת הנחיתה ל-2,000 מטרים (6,600 רגל). מסלול 28 היה בשימוש ובניסיון הנחיתה הראשון, הטייס לא יכול היה לראות את המסלול וביקש מסלול 10. בניסיון השני ב־2,860 מטרים (9,380 רגל) במסלול 10, המטוס נגע ליד מסלול ההסעה "C", שהוא כ-1,000 מטרים (3,300 רגל) אחרי ההתחלה של המסלול.[4][5] המטוס לא הצליח לעצור לפני סוף המסלול וצלל 30–35 רגל (9.1–10.7 מטרים) לתוך נקיק, תוך כדי שהוא מפצל את גוף המטוס לשני חלקים לאחר הצלילה.[6] לא דווח על שרפה לאחר ההתרסקות.[7] רוח גבית, מרבצי גומי ומסלול רטוב המשפיעים על ביצועי הבלימה של המטוס נחשבים כגורמים שמאחורי התאונה.[8] בזמן הנחיתה רוח גבית הייתה סביב 9 קשר (17 קמ"ש). המטוס היה במהירות של 176 קשר (326 קמ"ש) ובגובה של כ־450 רגל (140 מטרים) מעל פני המסלול 10, שאינו נחשב אידיאלי לגמר קצר בתנאי מזג אוויר גרועים. אירוע זה היה דומה להחמצת מסלול ההמראה של טיסה 812 של אייר אינדיה אקספרס שאירעה ב-22 במאי 2010 בנמל התעופה הבינלאומי במנגאלור, ובו נהרגו 158 אנשים שהיו על המטוס.[9]
בסך הכל עלו על סיפון המטוס 184 נוסעים,[10][11][12] ארבעה דיילים ושני אנשי צוות תא הטייס.[13][14] נכון ל־8 באוגוסט, 18 בני אדם מתו בהתרסקות (16 נוסעים ושני הטייסים) ולמעלה ממאה בני אדם נפצעו.[15][16]
