טהראן טאבו

שלוש צעירות וצעיר מאיראן יוצאים למסע של חופש מיני ואושר, בחיפושיהם אחר דרכים יצירתיות להתגבר על מגבלות החברה האסלאמית השמרנית. מסעם מתואר בסרט כהזדמנות נדירה להיכרות עם תת-התרבות העירונית באיראן. הסרט, העוסק בדיכוי הנשים באיראן, מתייחס גם לצביעות ומשולבים בו תיאורים של הוצאות להורג בפומבי, אלימות מינית, התעללות בבעלי חיים והתאבדות.^[2]

במרכז הסרט תיאור ניסיונותיהן של שלוש הנשים לנווט בין האיסורים הדתיים והציפיות החברתיות הרבות. פארי (אותה מגלמת השחקנית אלמירה רפיזדה) היא עובדת מין, הנזקקת לשופט (אותו מגלם חסן עלי מט), כדי שיחתום על מסמכי הגירושים שלה. פארי מתגוררת בדירה בבעלותו של השופט ומספקת לו שירותי מין, מה שבהמשך יבטיח את רישומו של בנה לבית הספר.^[3][4]

• אלמירה רפיזדה (בתפקיד פארי)
• זהרה אמיר אבראהימי (שרה)
• אראש מראנדי (באבאק)
• נגר מונה אליזדה (דוניה)
• בילאל יסאר (אליאס)
• חסן עלי מט (שופט)

הסרט הונפש בטכניקת רוטוסקופינג, בה השחקנים מצולמים תחילה ולאחר מכן מונפשים. יתרונה העיקרי של טכניקה זו הוא העברת כישרונם של השחקנים המקוריים אל הסרט המונפש, שהופך נגיש רגשית עבור הצופים. סרט הנפשה הפך אפשרות מעשית עבור סוזנדה, שלא יכל לצלם את הסרט באיראן בגלל הצנזורה. באיראן אמנים רבים אינם חופשיים להביע את דעותיהם והם מצאו דרכים מגוונות לבטא את עצמם.

מבקרים כתבו כי סוזנדה עקף את בעיית הצנזורה באופן מושכל, מלבד העובדה שהוא חי מחוץ לאיראן, בחירת הז'אנר וטכניקת ההנפשה שנבחרה, יצרה "מרקם חזותי" יוצא דופן, שתואר כהיפר-ריאלסטי מבחינת אופני התנועה והביטוי, תוך שיומש בצבעים פשוטים.^[5]

האנימציה הרוטוסקופית הבולטת בתצלום זה של איראן מאפשרת את הטכניקה לבמאי, עלי סוזנדה, להציג צד של העיר שסרט פעולה חי לעולם לא יורשה לתאר. כן, הוא נראה מדהים עם לוח הצבעים של אוקרסים זוהרים וניאון. הדמויות והעלילה נוטים להיות מעט סכמטיים, אך מכיוון שמסלולי הנורמל של הנשים ניתנים לחיזוי לא מפני שהסיפור חסר כוח אלא מפני שהסיפור חסר פחד וחזק. Wendy Ide^[6]

מדיה וקבצים בנושא טהראן טאבו בוויקישיתוף

• "טהראן טאבו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "טהראן טאבו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "טהראן טאבו", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "טהראן טאבו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)