חסימת כבישים כמחאה
חסימת כבישים היא צורת מחאה, שהמשתמשים בה משבשים את התנועה הסדירה של כלי תחבורה בכביש. השיבוש נעשה על ידי שימוש בגוף החוסמים, על ידי העמדת כלי רכב או על ידי הצבת חפצים הגורמים לחסימה. לעיתים החסימה היא מטרה בפני עצמה, כחלק מהמחאה, ולעיתים נועדה לשבש פעילות צבאית או משטרתית.
אמצעים לחסימות כבישים
חסימת כבישים נעשית בצורות מגוונות, על ידי מפגינים הנמצאים על הכביש, או באמצעות חפצים גדולים שהמפגינים מציבים על הכביש. לעיתים, המפגינים מבעירים את החפץ על מנת להקשות על המשטרה להזיז אותו.תנועת Reclaim the Streets, שהחלה את דרכה בלונדון, מארגנת מסיבות ברחוב או על כבישים מהירים על מנת לשבש את תנועת המכוניות הסדירה, מתוך דעה שבשטח הציבורי יש מקום לפעילויות מגוונות ולא רק לתנועת מכוניות.
מדי שנה, כחלק מהתנגדות לקיום ועידת ארגון המדינות המתועשות, יוצאים אלפי פעילים בניסיונות לשבש את תנועת המנהיגים ופמלייתם לוועידה. המפגינים חוסמים כבישים ומסילות רכבת ואף ניסו להשבית פעילות של נמל תעופה. חלק גדול מהמפגינים משתמש בפעולה ישירה לא אלימה בשילוב עם מוזיקה או הומור.
על מנת להאט את תנועת המכוניות הסדירה, אך לא לעבור על החוק, פעילים רבים משתמשים בטקטיקת מסה קריטית, בשיטה זאת, המפגינים רוכבים באיטיות על אופניים, באופן שמעכב את תנועת המכוניות אך לא חוסם אותה. שימוש בטקטיקה מבוצע בעיקר על ידי פעילי איכות הסביבה, אך היא נלקחה גם לתחומים אחרים כגון מאבק בכיבוש או מאבק למען זכויות בעלי חיים. סיסמתם של המפגינים היא "אנחנו לא חוסמים את התנועה, אנחנו התנועה!".
לעיתים קורה שהפגנה שקטה הופכת למהומה והמפגינים ללא כל תכנון מוקדם חוסמים את נתיב המכוניות.
יחס ותגובות לחסימת כבישים
במדינות שונות חסימת כבישים אסורה על פי חוק,[דרושה הבהרה] ואינה נכללת ברישיון לעריכת הפגנה. אף שלא ניתן רישיון לחסימת כבישים במהלך מחאה, הפגנה מרובת משתתפים עשויה להביא לחסימת כבישים, בדרך כלל מתוך כוונת תחילה. בקרב מפגינים ישנם חילוקי דעות האם חסימת כבישים היא כלי מחאה לגיטימי או לא[דרוש מקור]. הדעה הרווחת בקרב ארגוני מחאה היא שחסימת כבישים אינה בגדר מחאה אלימה[דרוש מקור]. ההתנגדות לחסימת כבישים נובעת משיבוש התנועה, מעיכוב נהגים, מבזבוז זמנם בשהייה לא רצויה, ולעיתים אף משיבוש הגעתם למוקדי חירום, למשל במצבי חירום רפואיים.
בישראל
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הטיית מקומיות, פירוט ורשימתיות יתר, היעדר יכולת להסתפק במקרים מייצגים..בישראל, שימשה חסימת כבישים קבוצות מפגינים שונות.
- מפגינים חרדים, במיוחד באזור כיכר השבת ומאה שערים בירושלים, נהגו לחסום את הכביש בשבת כדי למנוע חילול שבת[1].
- צעירים נהגו לחסום כבישים ביום הכיפורים כדי למנוע נסיעה ביום הכיפורים[2].
- מפגינים חסמו כבישים ומסילות ברזל שנתפסו בעיניהם כמסוכנים כדי למנוע נסיעה בהם עד תיקון מפגעי בטיחות, לרוב לאחר תאונת דרכים קשה[3].
לעיתים חסימת הכבישים היא במסגרת מחאה של החוסמים על היעדר הסדרי תחבורה נאותים עבורם, בבחינת 'אם אני לא אסע גם אחרים לא יסעו'. כך היה למשל במחאה של תושבי שפרעם בשנת 1959[4], ובמחאת תושבי שכונת עין הים בחיפה בשנת 1966[5].
במקרים אחרים מטרת החסימה היא להפנות תשומת לב לדרישות כלכליות של המפגינים.
- למשל עובדים שפוטרו נוהגים לחסום כבישים כמחאה על פיטוריהם[6]. כך היה בעת סגירת פרויקט מטוס הלביא בתעשייה האווירית.
- גם עובדים שדורשים העלאות שכר נוהגים לחסום כבישים במסגרת שביתתם. למשל, בדצמבר 2018 ובשנת 2020 חסמו עובדים סוציאליים כבישים במסגרת שביתותיהם[7].
- מובטלים נהגו לחסום כבישים במסגרת דרישתם לקבל עבודה[8][9].
- עורקי תחבורה מרכזיים נחסמו (מוצ"ש, 22.12.18) על ידי מפגינים בתל אביב במחאה נגד יוקר המחיה, וגרמו לעיכובים לאלפי כלי רכב במשך קרוב לשעה[10].
- בדצמבר 2006 חסמו חברי הכנסת יואל חסון וסטס מיסז'ניקוב את כביש החוף באמצעות מכוניותיהם במחאה נגד הרפורמה בתחום הליסינג והכוונה לייקר את השימוש ברכב צמוד[11].
- כחלק ממאבק הסטודנטים להקלות בשכר הלימוד, הם חסמו מספר כבישים ברחבי הארץ[12][13].
- החל ממאי 2017 חסמו פעמים רבות ארגוני נכים כבישים ראשיים בישראל, במאבקם להשוואת קצבאות הנכות לשכר המינימום[14].
- בנובמבר 2018 חסמו עובדי מלט הר טוב את הכניסה לירושלים עם שקי מלט, בדרישה להטיל היטל היצף על ייבוא מלט מטורקיה[15].
לעיתים חסימת כבישים היא חלק ממחאה על החלטות מדיניות:
- כחלק מהתנגדות לריבונות ישראלית ביהודה והשומרון וברצועת עזה נחסמו מספר פעמים כבישים כחלק מהפגנה גדולה או כפעולה ישירה, בתחומי הקו הירוק ומחוצה לו.
- במחאה נגד הסכמי אוסלו, בעיקר בשנים 1994–1995, תנועת זו ארצנו חסמה לעיתים קרובות כבישים וצמתים מרכזיים ברחבי ישראל.
- במהלך תוכנית ההתנתקות ולפניה מספר צמתים מרכזיים ברחבי הארץ נחסמו על ידי מתנגדים לתוכנית[16]. חסימות אלה בוצעו גם כמחאה סמלית על כך שמספר שבועות לפני ביצוע התוכנית נאסרה הכניסה לרצועת עזה לכל מי שאינו תושב האזור[17][18]. מתנגדי תוכנית ההתנתקות טענו שאם לא מאפשרים ליהודים לנוע בחופשיות ברצועת עזה, אין סיבה שאנשים ינועו בחופשיות במרכז הארץ. בנוסף, מתנגדי תוכנית ההתנתקות ניסו למנוע הגעת כוחות צבאיים לאזור רצועת עזה. פעולה זאת זכתה לעידוד מצד חלק ממנהיגי הציונות הדתית, למשל הרב דב ליאור שצוטט באמירה: ”חוסמי הכבישים יוצאים מתוך הנחה שצריך לעשות משהו שהממשלה תתחשב בו, ובחסימות כבישים הממשלה מתחשבת... אם הנהג שנתקע בכביש מבין אותנו, מה טוב, אבל אם הוא לא מבין, סימן שהוא שנא אותנו גם קודם. והרי נהגי משאיות יכלו לחסום כבישים מפני שהעלו להם את מחיר הדלק, ועובדי הנמלים השביתו את הנמל בשביל כסף” (מתוך אתר ישיבת בית אל, תשובה שניתנה בערוץ 7, כ"ד באייר תשס"ה).
- החל משנת 2012 חסמו מספר פעמים כבישים בישראל אנשי הפלג הירושלמי החרדי, כחלק ממחאתם נגד גיוס חרדים[19].
- ב־1 ביולי 2019 חסמו אלפי מפגינים יוצאי אתיופיה כבישים עם צמיגים בוערים, במספר מוקדים ברחבי הארץ, במחאה על מותו של סלומון טקה מירי שביצע קצין משטרה בלבוש אזרחי.
- ב־2020 חסמו את הרחובות הסמוכים לרחוב בלפור, במחאה על התנהלות הממשלה בתקופת הקורונה.
- ב-2023 חסמו מפגינים את צירי איילון וצירים מרכזיים נוספים כמחאה נגד ממשלת ישראל כחלק מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית[20].
היבטי החוק בישראל
חסימת כביש ללא אישור היא עבירה על החוק בישראל. על פי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – היא מהווה "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", והעונש המרבי בגינה הוא עשרים שנות מאסר. בשני מקרים הייתה חסימת כבישים, בפועל או בתכנון, חלק מכתב אישום שהסתיים בהרשעה:
- בשנת 1997 הורשע משה פייגלין בהמרדה, פרסומי המרדה והתקהלות אסורה, כחלק מפעילות תנועת זו ארצנו, שהפגינה נגד מסירת שטחים לפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו.
יש לציין כי משה פייגלין לא הורשע בעבירת חיי אדם בנתיב תחבורה או בחסימת כבישים בשום שלב (יש לקשר כאן את פסקי הדין). בכתב האישום נאמר כי פייגלין וחבריו "קראו לציבור, בין היתר, לשבש את תפקוד הרשויות על ידי חסימת כבישים, הפגנה בקרית הממשלה, והקמת מאחזים חדשים ביהודה ושומרון שיאוישו על ידי נושאי נשק, תוך התעלמות מהכרזת הצבא על היות השטח שטח צבאי סגור"[21].
- בשנת 2008 נשפטו והורשעו האחים לווינשטיין, שתכננו לחסום את מחלף קיבוץ גלויות בנתיבי איילון באמצעות הצתת כלי רכב, במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, בבית המשפט המחוזי בתל אביב בניסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות בנסיבות מחמירות. בית המשפט גזר עליהם 40 חודשי מאסר[22][23].
ביוני 2005, בעקבות חסימות כבישים שהיו חלק מהמחאה נגד תוכנית ההתנתקות, פורסם באתר וואלה מאמר בשם "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש"[24]. המאמר הציע שלל פעולות בהן ניתן כביכול לנקוט נגד המפגינים נגד התוכנית. בין השאר הוצע לאיים להצית מפגין שעומד להצית צמיג באמצע נתיב נסיעה ולרוקן מטף כיבוי אש לכיוון עיני המפגינים אם הצמיג כבר בוער. המאמר עורר סערה בציבור ובכנסת. לאחר תלונת מועצת יש"ע בפני היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט מזוז להסתפק באזהרה בלבד כלפי וואלה! תקשורת ולא לפתוח בחקירה פלילית בחשד להסתה[25]. המאמר הוסר מהאתר רק ביולי 2019 על רקע חסימות הכבישים הנרחבות בהפגנות יוצאי אתיופיה.
קישורים חיצוניים
- לירון נגלר-כהן, חוסמי הכבישים, מי נתן לכם רישיון? , באתר ynet, 1 במרץ 2023
- רוני קליין, חסמו אתכם? תתבעו, באתר ynet, 27 ביוני 2005