ווסטוק (חללית)

חללית הווסטוק תוכננה לשמש במקור גם כמישורת למצלמות (לתוכנית לווייני הריגול הסובייטית הראשונה, זניט), וכחללית מאוישת. הרב תועלתיות של החללית הייתה דרושה כדי לקבל את אישור המפלגה הקומוניסטית לבניית החללית. העיצוב הכללי של חללית הווסטוק שימש כ-40 שנה בלוויינים.

החללית הייתה מורכבת משני חלקים. חלק כדורי (תא החזרה לכדור הארץ) שבו נמצא הקוסמונאוט, מכשירים שונים ומערכת המילוט, ותא השירות שבו היו הדלק והמנועים. בחדירה לאטמוספירה, הקוסמונאוט היה נפלט מתוך החללית בגובה של כ-7 ק"מ מפני הקרקע ונוחת בעזרת מצנח, בעוד הקפסולה עצמה נחתה בנפרד.

היו מספר גרסאות ראשוניות לפני שנבנה הדגם שהוביל קוסמונאוטים לחלל: ווסטוק 1K ששימש כאב-טיפוס, ווסטוק 2K שהיה דגם ריגול בעל מצלמות וקולטי אותות (לאחר מכן קיבל את השם זניט).

הווסטוק 3KA שימש לטיסות המאוישות לחלל. הם שוגרו מקוסמודרום בייקונור בעזרת משגר ווסטוק 8K72K. הטיסה הראשונה בוצעה ב-9 במרץ 1961. הטיסה המאוישת הראשונה (ווסטוק 1) בוצעה ב-12 באפריל 1961, והייתה הטיסה המאוישת הראשונה לחלל. הטיסה האחרונה (ווסטוק 6), שנשאה את האישה הראשונה לחלל (ולנטינה טרשקובה), בוצעה ב-6 ביוני 1963.

סך הכל שוגרו שמונה חלליות מדגם זה, שש מהן מאוישות.

לתא החזרה לכדור הארץ של החללית ווסטוק כמעט ולא היו יכולות תמרון לאחר שנפרד מתא השירות שהכיל את המנוע. דבר זה גרם לכך שהקפסולה הייתה צריכה להיות מכוסה במגיני חום מכל צדדיה לכן נבחר המבנה הכדורי (לעומת המבנה החרוטי של כל החלליות האמריקאיות). מעט השליטה שהייתה יכולה להתקבל הייתה על ידי הזזת הציוד שהיה בתוך הקפסולה כך שמרכז הכובד שלה ישתנה. במהלך החזרה לכדור הארץ, הקוסמונאוט היה חווה לחץ של בין 8 ל-9 G (פי 8-9 מכוח המשיכה).

• תוכנית ווסטוק

מדיה וקבצים בנושא ווסטוק בוויקישיתוף

• על החללית ווסטוק (באנגלית)
• עוד על ווסטוק (באנגלית)
• ווסטוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)