חינוך משווה הוא תחום במדעי החברה העוסק בבדיקה והערכת מערכות חינוך במדינות שונות. התחום התפתח במטרה ליצור קווים מנחים לחינוך ברחבי העולם, תוך חקירת הקשר בין תכנונים ויוזמות חינוכיות שונות לבין הצלחה בלימודים בכדי להביא לשיפור מבני החינוך. הנחת היסוד לפיה פעל היא האמונה שחינוך משווה יכול להווה כלי לפתרון בעיות בתחומים רבים כגון: עוני, צדק חברתי, מחלות ואתגרים אחרים.[1]
התחום התפתח במאה ה־19 על ידי מהפכן צרפתי בשם מארק-אנטואן ז׳וליין דה פריס (אנ') בפריז.[2] ז'וליין היה הראשון לקדם תחום זה דרך פרסום מאמר בשם "Esquisse d'un ouvrage sur l'éducation compare" אשר עד היום נחשב כמקור למודלים בתחום החינוך המשווה. במאה ה־20, לאחר מלחמת העולם השנייה, מדינות רבות אימצו מודלים של חינוך משווה, מתוך הבנה שחינוך עשוי להוות פתרון לבעיות רבות. כך לדוגמה, דרך חינוך ניתן להגיע לפריון כלכלי ולמוביליות חברתית. באותן שנים הוקמה האגודה הבינלאומית לחינוך משווה, שעזרה לתחום לצבור תאוצה ואהדה עולמית. במאה ה־21 עם התפתחות הגלובליזציה צמח מעמדו של החינוך המשווה בעולם ומדינות רבות החלו לאמץ מודלים של חינוך משווה, מדיניות זו קיימת עד היום תוך הבנה שתהליכים של גלובליזציה בחינוך – תורמים ומסייעים לשיפור ופיתוח תחום החינוך.[3]
לחינוך משווה חמש מטרות עיקריות:
קיימת הנחה שגויה לפיה המחקרים בתחום החינוך המשווה עוסקים אך ורק בהשוואה בין מערכות חינוך בין מדינות שונות, אך התחום כולל גם מחקרים המשווים בין הגישות החינוכיות השונות באותה המדינה. במהלך הזמן, נערכו מספר מבחנים בקנה מידה גדול, כגון PISA ו-TIMSS, אשר העלו ממצאים חשובים שהושגו באמצעות ניתוח משווה של כמה מדינות, חלק מתאפיינות בחינוך אירופאי[4] וחלק בחינוך אמריקאי.[5]
חינוך משווה קשור קשר הדוק לחינוך בינלאומי, פיתוח חינוך בינלאומי וסוציולוגיה השוואתית. בעוד שמדינות רבות מתייחסות אל החינוך המשווה כמחקר השייך לתחום החינוך בלבד, ישנן מדינות אחרות בהן הוא נחשב כבינתחומי, המשלב ומפגיש בין חוקרים מהתמחויות מגוונות, לדוגמה, מומחים לחינוך מתמטי, חינוך למדעי החברה ומקצועות אמנות, שעשויים לערוך מחקר משותף בו יתבצעו השוואות משמעותיות בין כל ההתמחויות הספציפיות.[6]
החינוך המשווה מניח כי הדרך הטובה ביותר לבחון שאלות חינוכיות חשובות היא מנקודת מבט בינלאומית והשוואתית. כך לדוגמה, העובדה כי בארצות הברית אין תעודת סיום כלל-ארצית (כמו תעודת בגרות בישראל) של החינוך העל יסודי, מעלה שאלה היפותטית בדבר היתרונות והחסרונות של תעודת סיום שונה וייחודיות לכל אחת מ־50 המדינות. חינוך משווה יבחן את היתרונות והחסרונות האפשריים בגישה ריכוזית יותר להסמכה חינוכית, תוך הסתמכות על ניסיונן של מדינות בהן פועלת מערכת חינוך ריכוזית, דוגמת יפן וצרפת. מבקרי החינוך המשווה מתייחסים לעיתים בזלזול לגישות ולמסקנות אלו ורואים בהן "הלוואת מדיניות". הם סבורים כי עדיף לפתח את המדיניות החינוכית באופן אורגני, על פי הצרכים המקומיים ולא על פי מה שנראה כי עבד במדינות אחרות. המצדדים בחינוך המשווה סותרים את טענות המבקרים בטענה כי החינוך בכל מקום מתמודד עם אתגרים דומים ועל כן, יש תועלת רבה מלמידה מההצלחות והכישלונות של מערכות החינוך במדינות אחרות.[7]
החינוך המשווה משפיע לא רק על תלמידי מערכת החינוך, כי אם גם על הצוות החינוכי. מתוך הבנה זו, מושקעים משאבי מחקר רבים בהכשרה והשכלת המורים, שתורמים להתפתחותם המקצועית. בנוסף, רפורמות הקשורות למורים יוצאות לפועל ומשפרות את תנאי עבודתם ואת איכות ההוראה שלהם. פיתוח תוכנית הכשרה איכותית למורים היא משימה מורכבת הטומנת בחובה אתגרים רבים ומהווה מטרה עיקרית של המחקר בתחום.[8]
האגודה הבינלאומית לחינוך משווה (CIES) נוסדה בשנת 1956 כדי לטפח "הבנה בין-תרבותית, הישגים אקדמיים ופיתוח חברתי באמצעות לימוד בינלאומי של רעיונות חינוכיים, מערכות חינוכיות ושיטות עבודה". CIES, היא האגודה הגדולה והחזקה ביותר בעולם מבין 47 האגודות לחינוך משווה ומונה כ־3,000 חברים, ביניהם אנליסטים, חוקרים, מתרגלים וסטודנטים. חברי CIES בוחנים סוגיות חינוכיות הקשורות לבתי ספר, תלמידים, מורים ומנהלים, החל משלב החינוך בגיל הרך, הילדות המוקדמת ובית הספר היסודי ועד להשכלה תיכונית וגבוהה, כמו גם חינוך בלתי פורמלי ולמידה לאורך החיים.[9]
במדינת ישראל הוקמה בשנת 2018 "האגודה הישראלית לחינוך משווה", אשר חרתה על דגלה קידום מחקר בתחום החינוך המשווה ואת ההוראה במוסדות אקדמיים בתחום זה. מטרת העל של האגודה היא קידום השיח והמחקר על סוגיות שונות בחינוך תוך התייחסות לממד הגלובלי, כל זאת תוך הסתכלות ובחינה של תחום המחקר בעזרת תחומי מחקר נוספים כמו: סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה חינוכית, הוראה ולמידה, כלכלת החינוך והיבטים פוליטיים בחינוך. בעזרת המחקר, האגודה שואפת לשפר את החינוך, לקדם ההוראה בתחומי החינוך המשווה וליצור שיתוף פעולה בין קהילת החוקרים בארץ לעמיתיהם במדינות נוספות, והיא שואפת שהמחקר הישראלי בתחום יהווה את חזית המחקר המשווה העולמי. האגודה הישראלית לחינוך משווה משתייכת לאגודה העולמית לחינוך משווה – WCCES.[10]