חטיבת בנימין

חטיבת בנימין הוקמה ב-4 בנובמבר 1981 בשם "מרחב בנימין", כאשר הממשל הצבאי הישראלי בשטחים, שהיה אמון הן על ההיבט הביטחוני והן על הטיפול באוכלוסייה האזרחית, פוצל. הוקם המנהל האזרחי שאחריותו לדאוג לצרכיה האזרחיים של האוכלוסייה הפלסטינית שבשליטת ישראל. המושלים הצבאיים בכל נפה הפכו לקציני המנהל האזרחי, סמכויותיהם צומצמו והם איבדו את השליטה על הנושא הביטחוני. במקביל, הוקמו שלושה מרחבים: יהודה, בנימין ושומרון, שמפקדיהם, קצין בדרגת סגן אלוף, עוסקים בביטחון שוטף וכפופים למפקד יהודה ושומרון בדרגת אלוף-משנה^[1].

לאחר האינתיפדה הראשונה, הורחבה פריסת צה"ל והוקמה אוגדת אזור יהודה ושומרון (במקום חטיבת יהודה ושומרון) "מרחב בנימין" הפך ל"חטיבת בנימין" בראשות אלוף-משנה. באותה עת פוצלה גם חטיבת אפרים מחטיבת בנימין. חטיבת אפרים קיבלה את האחריות על אזור קלקיליה.

בינואר 2018, חטיבת בנימין קיבלה את האחריות לכל אזור עוטף ירושלים, לרבות שכונות ירושלים שמעבר לגדר וכן אבו דיס, עזריה וכפרים פלסטיניים נוספים שנמצאו באחריות חטיבת עציון. חטיבת אפרים קיבלה את האחריות לצפון ומערב האזור שלו הייתה אחראית חטיבת בנימין, אזור גוש טלמונים, כדי לאפשר לה לבצע את משימותיה החדשות^[2].

• הלינץ' ברמאללה - ב־12 באוקטובר 2000 נכנסו בטעות שני חיילי מילואים ישראלים לרמאללה. השניים נעצרו בידי המשטרה הפלסטינית ונלקחו לתחנת משטרה בעיר. המון ערבי פלש לתחנה, ויחד עם שוטרים פלסטינים הכה את שניהם למוות.
• הפיגוע בוואדי חרמיה (2002) - פיגוע בו רצח צלף פלסטיני שבעה חיילים ושלושה אזרחים ב"צומת המשטרה הבריטית" שעל ציר 60.
• מבצע חומת מגן - במהלך אביב 2002 התרחש ברחבי יהודה ושומרון מבצע "חומת מגן", שהכה קשות את תשתיות הטרור שהובילו את האינתיפאדה השנייה. בגזרת בנימין כבשו כוחות צה"ל את המוקטעה, מרכז השלטון של יאסר ערפאת, עם פתיחת המבצע. צה"ל תפס ברמאללה מבוקשים רבים ואמצעי לחימה רבים, וכך למעשה נפל מערך הלחימה של ארגוני הטרור ברמאללה. בעיירה ביתוניא הסמוכה הוטל מצור על מפקדתו המשוכללת של ג'יבריל רג'וב, ראש הביטחון המסכל בגדה, שחלש על כוח שמנה 4,000 חמושים, שלא השתתף בפיגועים. בסוף המצור נאלצו החמושים הפלסטינים במקום להיכנע והמפקדה נהרסה על ידי כוחות צה"ל. במסמכים שנתפסו במקום נמצא חומר מפליל רב.
• תוכנית ההתנתקות - בינואר 2005 הודיעו 34 קציני מילואים של החטיבה, בהם ארבעה מפקדי גדודים, שיסרבו למלא את פקודת הפינוי^[3]. חמישה מהם, שארגנו את היוזמה, הודחו מצה"ל^[4].
• ב-7 בספטמבר 2011, חדרו אלמונים למפקדת החטיבה, ניקבו צמיגים של 12 כלי רכב, חתכו כבלים וריססו כתובות נגד המח"ט אל"ם סער צור^[5].
• ב-3 ביולי 2015 הותקף רכבו של מפקד החטיבה ישראל שומר באבנים על ידי פלסטינים סמוך לא-ראם. הוא יצא מרכבו וירה למוות באחד התוקפים^[6]. ב-10 באפריל 2016 החליט הפרקליט הצבאי הראשי לסגור את תיק החקירה בעניין^[7].

חטיבת מגיני ירושלים אחראית על שטח המשתרע מירושלים בדרום ועד לאזור אריאל בצפון, וברוחב של כעשרים קילומטר. בתחום החטיבה נמצאת העיר רמאללה וכן כתשעים כפרים ערבים (ביניהם סילואד, ביר זית, כפר עקב ואל בירה) וארבעה מחנות פליטים. הגזרה כוללת גם למעלה משלושים יישובים יהודיים (ובהם בית אל, עלי, עפרה, שילה והגבעות, כוכב השחר, כוכב יעקב וענתות)

ב־2004, במהלך האינתיפאדה השנייה הוקמה חטיבה מרחבית שביעית באוגדת איו"ש, חטיבת מכבים, לצורך אחזקת קו התפר באזור מודיעין^[8]. כעבור מספר שנים מוזגה חטיבת מכבים עם חטיבת בנימין.

החטיבה מתאפיינת בכבישים משותפים רבים ליהודים וערבים - הבולטים בהם הם כביש 60 וכביש 465 - העשויים לשמש כזירת חיכוך של טרור עממי (יידויי אבנים ובקבוקי תבערה) וכן פיגועי דריסה ודקירה. במהלך השנים נאלצה הגזרה גם להתמודד עם פיגועים קשים יותר, ובמרחב ירושלים היא מתמודדת עם פלילים.

מפקדת החטיבה שוכנת ביישוב בית אל, סמוך לאוגדת איו"ש. המפקדה כוללת כשלוש מאות חיילים סדירים, המשרתים במחלקות שונות: מחלקת האג"ם (אגף המבצעים), מחלקת מודיעין, פלוגת התקשוב (פלחי"ק), רפואה, משא"ן, לוגיסטיקה, הנדסה וטנ"א, וכן פלוגות נהגים וגששים.

לחטיבה יש 4 גדודי מילואים תחת פיקודה. 3 גדודי חי"ר קל האחראים בחירום על הגזרות השונות בחטיבה - 7114, 7035, 43 וגדוד ההגמ"ר האחראי על הגנת היישובים. בנוסף ישנן 3 פלוגות מג"ב קבועות האחראיות על הביטחון השוטף בגזרת החטיבה. כמו כן מנהלת החטיבה את ההגנה-המרחבית במסגרת גדוד ההגמ"ר שתחת פיקודה, וכוח ההגנה האזרחית (רכזי ביטחון שוטף וסיירים יישוביים) הקיים בכל יישוב.

בסמל חטיבת בנימין מצויר האריה, סמל פיקוד מרכז, וברקע נמצאים הרי בנימין, ופסים כחולים-לבנים כצבע דגל ישראל. בסמל מופיע הסולם מחלום יעקב, שהתרחש בבית אל, בה שוכנת מפקדת החטיבה. בנוסף ישנם שמש וירח כזכר לסיפור על יהושע בן נון על "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון".