חומצה לקטית

חומצה לקטית היא חומצה הידרוקסיקרבוקסילית: היא מכילה קבוצת קרבוקסיל (COOH) לצד קבוצת הידרוקסיל (OH). היא זהה לחומצה פרופנואית, חומצה קרבוקסילית בעלת שלושה אטומי פחמן, רק שבחומצה לקטית מוחלף אחד אטומי המימן בקבוצת הידרוקסיל. שמה הכימי הוא חומצה הידרוקסיפרופנואית (Hydroxypropanoic acid) ונוסחתה: CH₃CHOHCOOH.

כשהחומצה מאבדת אטום מימן שמקורו בקבוצת הקרבוקסיל מתקבל יון לקטט (Lactate) בעל מטען שלילי: -CH₃CHOHCOO.

לקטט הוא התוצר הסופי של אחד מתהליכי התסיסה הידועים והחשובים ביותר. לקטט נוצר בתא בתנאים של מחסור בחמצן כתוצאה מחיזור (מסירת אלקטרונים ל-) פירובט. פירובט, תוצר הגליקוליזה (תהליך פירוק הגלוקוז בתא), נבדל מלקטט בשני אטומי מימן הנמצאים בלקטט והנעדרים בפירובט (בפירובט קיימת קבוצת קרבוניל במקום קבוצת הידרוקסיל).

לקטט, האניון של חומצה לקטית, מהווה תוצר ביניים בין המטבוליזם האירובי והאנאירובי בתאים, ומהווה חומר דלק חשוב לתאים.

בזמן פעילות גופנית מתגבר קצב ייצור הלקטט בתאי השריר וחלק מהלקטט דולף לזרם הדם ומעלה את ריכוזו בפלזמה. ככל שעולה עצימות הפעילות, הולך ומתגבר קצב הייצור, ובתלות בעצימות הפעילות ויכולת פינוי הלקטט על ידי רקמות אחרות הריכוז מתייצב ברמה גבוהה מהנורמה או שממשיך לעלות עד להפסקת הפעילות מתשישות, כאשר הסף בין התחומים מוגדר כסף הלקטט או הסף האנאירובי.

לאחר תום הפעילות הגופנית, ממשיך הגוף לנצל את הלקטט ברקמות שונות עד לחזרתו לריכוז המנוחה תוך פחות משעה מתום הפעילות.

בניגוד למיתוס הרווח, אין קשר בין כאב שריר מושהה (״שריר תפוס״, DOMS) לבין ייצור חומצת החלב בגוף.^[2][3]

• צריכת חמצן מרבית

מדיה וקבצים בנושא חומצה לקטית בוויקישיתוף

• פיזיולוגיה - מיתוס חומצת החלב מאת מאט פיצג'רלד